כל פעם שאני שומעת את הביצוע לייב שיש לי לשיר Dad של K's choice אני בוכה אבל ממש, (בכלל שירים על
אבא-ים למינהם גורמים לי לבכות הרבה יותר משירים על אמהות: oh Father של מדונה, Father can you hear me של ברברה סטרייסנד, Hurt של כריסטינה אגילרה וכו').
אני חושבת שזה כי מצד אחד המילים הן מילים שקשה לי לומר בקול, מצד שני הביצוע הלייב, יש בו עצירות שגורמות לו להישמע כאילו היא באמת מדברת איתו, גם נשבר לה הקול לא מעט וזה הופך את זה לכל כך אותנטי.
וגם חשבתי על זה שאני רוצה להצליח אי פעם לכתוב שיר שנשמע רך וקסום כמו שירים של ניק דרייק. האם אי פעם אצליח? את הקסם שהוא נוסך עליי, אין לי אליו הסבר כלל וכלל, את המילים של השירים שלו אני לא יודעת כמעט בכלל, משפט פה משפט שם
(במיוחד תמיד בולטים לי המשפטים הכל כך מיוחדים שלו:
For the sound of a busy place, Is fine for a pretty face, who knows what a face is for
About the farmers and the fun, and the things behind the sun, and the people round your head, who say everything's been said, and the movement in your brain, sends you out into the rain
Things I say, May seem stranger than Sunday Changing to Monday)
כי הוא שר עם דיקציה קצת מרוחה, ובכל זאת אני מרגישה שאני מתחברת לשירים כל כך, יש בהם משהו מעל לטקסט מעל למנגינה מעל לעיבוד. ניק דרייק מזכיר לי מלאך, אם למלאך היה קול שירה הוא היה נשמע כמו ניק דרייק, ולא כמו מה שהיינו רוצים לחשוב (כי זה הוטמע בנו דרך סרטים או פרסומות).
ודווקא יצא לי לחשוב בכלל על שקט.
זה היום השני שלי פה ובינתיים אני בעננים, ההולנדי שלי מקסים אותי יותר מאי פעם ואני מרגישה משהו שלא חשבתי שהוא אפשרי, אני מרגישה שאני אוהבת אותו יותר מפעם. אנחנו מכירים כבר עשר שנים, היום לפני שמונה שנים נפגשנו לראשונה פנים מול פנים. וב7.2.02 החלטנו שאנחנו ביחד. מאז קרו המון המון דברים לטוב וגם לרע (הממש רע), אבל אני כל כך שמחה מאושרת ומאושרת ומאושרת ומאושרת (אני פשוט לא מצליחה לחשוב על מילים נרדפות כרגע) להיות כאן עכשיו כרגע, ולקלוט מה עברנו ולאן הגענו.
אני מסתכלת עליו ואני יודעת שאני לא צריכה לומר מילה.
זה השקט שלנו שאני הכי אוהבת בסופו של דבר, כי הוא מכיל כל כך הרבה מילים שלא קיימות, המבט שלנו הוא יחיד מסוגו ואין עוד מבט אוהב כזה בין שני אנשים בכל כדור הארץ.
וכל מבט לעברו גורם לי לחייך, והוא הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי (ואני רוצה לקוות) ושאי פעם יקרה לי. כי הוא לא מפסיק להדהים אותי מחדש ולהראות עוד צדדים מדהימים שלו, והוא נעשה יפה יותר כל פעם שאני רואה אותו, הוא לומד לגעת בי יותר ויותר נעים כל הזמן, עד שעכשיו אני כבר ממש מרגישה שאני מרחפת כשהוא נוגע בי, גם אם זה רק יד שהוא מניח לי על הכתף. והוא מגשים את החלומות שלו ואני מעריצה אותו כל כך.
ככה צריכים להיות החיים. אילו עוד יהיו החיים שלי. בי נשבעתי.
אוהבת
דורין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
