שאני כבר לא כותבת.
לא כותבת פה, או בבלוג השני, לא כותבת על דף,
לא כותבת בכלל.
כאילו אין לי מה להגיד, אבל יש לי.
לא טוב בקומונה, אבל טוב בקומונה,
אני אוהבת את הגרעין שלי ואני חושבת על חיים בוגרים לפחות ניסיון של שנה,
אבל אני רוצה לצאת ולטייל בעולם.
שיהיה לי כסף פרטי משלי, שאני אוכל לטייל איפה שבא לי מתי שבא לי.
אני רוצה ללמוד אדריכלות,
אני לא רוצה כל החיים שלי לעבוד בחינוך או בדברים שדומים לזה,
אבל אני רוצה להיות קומונרית בוגרת לפחות לשנה או שנתיים, כ
כי אני אוהבת את התנועה.
אני רוצהל חיות עם עוד אנשים בחיים שלי, עם הקבוצה הבטוחה שלי,
אבל אני רוצה שהם ירצו לחיות איתי.
אני רוצה לחזור להיות גרעין אוח. אני רוצה לחזור לחיים הקודמים שלי לפני גרעין מדבר, ששם היה לי את המקום הבטוח באמת בלי כל הציניות שמלווה אותי עכשיו.
אני רוצה שיפסיק להיות לי קשה.
אני רוצה שיהיה לי בן זוג, שיהיה לי קשר יציב בחיים שלי.
אני רוצה לקרוא את כל הספרים בעולם,
ושיהיה לי זמן לזה גם.
אני רוצה להנות מהחיים שלי.
בינתיים אני נהנית מהשירות הצבאי שלי,
אני רוצה שיהיה לי נוח להיות בבית הספר,
אני רוצה שהילדים שאני עובדת איתם יאהבו אותי.
אני רוצה להפסיק להיות צבועה.
אני רוצה לעטות חיוך אמיתי על הפנים שלי כל פםע שאני רואה אנשים.
אני רוצה לא לגור בנערן.
אני רוצה לחיות בראשון עם ש"ד, אבל מאוד רוצה לחיות בירושלים ולקחת אחריות על אשכול מרכז.
אני מאוד רוצהל חיות כשכבה.
אני מאוד רוצה שהמכתב שלי יגיע לגיאקו כבר.
ואני רוצה לכתוב לו, כמו שאני שכתבתי פעם.
קראתי את "שתהיי לי הסכין" של דוד גרוסמן. מאוד רציתיל התחיל להתכתב. כתבתי לגיא, כי הוא היחיד שבאמת היה משתף איתי פעולה.
אני אוהבת אותו מאוד. הלוואי ויכולתי לדבר איתו יותר. אני לא מצליחה. לא משנה מה קורה. בגלל זה אני כותבת לו מכתבים.
הלוואי ויכולתי לכתוב כמו שכתבתי בעבר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
