הו... (אנחה) הו הו (עוד שתי אנחות) השני בחצי מחיר (הנחה)

פינת הוידוי לסופשבוע:

אני כותבת מזה הרבה מאד זמן. אבל הכי קל הוא לכתוב באינטרנט. ולכן, הנני כאן.

הו

מה קשים הם החיים

כמעט כמו חביתה*.

*אמרתי "חביתה" והתחרטתי. חביתה זה רע? זה מה שקורה כשמסתובבים יותר מדי עם טבעונים.

חוצמזה, מה זה חביתה? מה אני בצבא?? פלאפל! צ'יפס! פיצה! זה אוכל.. לא- חביתעעה.. 

האמת, שאני יכולה פשוט לשפוך את כל מה שמטריד אותי ברגעים אלה (ויש הרבה, בניגוד לדעה הרווחת) על דףמקוון זה וללכת לשתות תה בשקט וברוגע. בדיוק כמו שהייתי עושה בעבר כשדברים היו מטרידים אותי כשהבלוג הזה היה מתעדכן ביתר אינטנסיביות

ואז אנשים יגיבו וייתמכו בי, חלקם רלוונטיים לקטע הכתוב אפילו, וחלקם סתם גולשים בני 13 שמעולם לא פגשתי.

אך האם אעשה זאת? לאחר ששלוש שנים כבר אני מקפידה באופן מוקפד ביותר לדבר עם אנשים אמיתיים על הבעיות שלי.

אבל עכשיו ניתן להגיד שחזרתי אחורה בזמן לתיכון.

אם כי אני לא אכתוב פה שום דבר ספיציפי או אישי על שום דבר. כי אי אפשר.

אז אסיים בשתי שורות התמרמרות שמביעות את הכעס והתסכול שלי על העולם בכלל ועל דברים מסויימים בו בפרט (אתם יודעים- שלילת זכויות, כיבוש, עוני, הקפה של ארומה, כאלה...) להלן-

אאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההמממממממממממממממממממממרררררררררררררררררר

ררררררררוווווואואאאאאאאאווווווווווווווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההההה

זהו.

עד כאן פינתנו אנו, טורי אני, אתרכם אתם, וכמובן חצילים! (איך אפשר בלי חצילים?)

מי ייתן וכאשר תבקשו בבית-קפה תה קר,

אכן תקבלו תה שהוא קר, (ולא תיון עם מים קרים).

שבתשלום.