נתחיל בהודעה משמחת-

אני אזרח!!!!!!!

אכן, פרק עגום נוסף בחיי הגיע לקיצו. האמת, מפתיעה ככל שתהיה, היה לי כיף בצבא. הצבא ייזכר אצלי כאחת התקופות החוויתיות.

ובוא נגיד, שלא הייתי חיילת חפשנית מתה שחוזרת כל יום הביתה, ובוא נגיד שישנתי באוהלים רוב השירות, (לא הייתי לוחמת, חלילה) ובכל זאת- היה כיף היסטרי! ממליצה בחום. עשו טובה, חברים, תתגייסו! לא בשביל המדינה, בשביל הכיף!

אז, צה"ל, אתגעגע. היה טוב, טוב שהיה, פטור ממילואים ושלום על ישראל.

אז מה עכשיו?

נו, החיים האמיתיים וכל זה... ביטוח לאומי, מס הכנסה, שכר דירה, אבטלה, אוברדראפט... כל מיני מילים מסובכות שאין לי מושג מה הן אומרות. נו, יאללה שיהיה- אם כבר אז כבר.

לא באתי להתלונן על זה. גם לא על הבחינה הפסיכומטרית, כי קצר המסך מלהכיל את תיסכולי כלפיה, וזמני יקר ומיועד אך ורק למען מטרה נלוזה זו.

אז אתלונן על משהו אחר.......

האתר הזה! שלוש שנים לא הייתי פה והוא הופך לי לאתר אמיתי?! מה זה צריך להיות? פירסומות, כל מיני כותרות גרפיות, כל מיני אופציות עיצוב מתקדמות... מה זה???? זה לא הישראבלוג שמלווה אותי חמש שנים... אני לא שייכת לפה כבר... אולי, אולי הגיע הזמן לעזוב?!

אבל חבל. בלי האתר אני חצי בן אדם. (בעצם שליש, אני גם ככה פחות מאדם שלם, ויש לי עוד מרכיבים, אז זה מה שנשאר, שברים פשוטים זה כיף).

בקיצור, הדילמה קשה,

אני פונה אל ליבכם, אנשים טובים, עיזרו לאישה זקנה (זו אני) להחליט על גורלו של הבלוג.

הכל תלוי בכם!

פרס מ-ט-ו-ר-ף, למי שהצעתו תיבחר! (אלא אם כן, הבלוג ייסגר)

חוצמזה, נפתחת תחרות "התחרות הנפתחת"

הקורא המתמיד, ועכשיו, אפשר בוודאות לראות מי זה יהיה, בגלל כל החידושים הטכנולוגיים, ייזכה בכרטיס טיסה!!!

לפולין. אם הוא עדיין אצלי מאז כתה י"א.

ואם לא, אז הוא ייזכה בכרטיס רכבת לבאר שבע עם הכתובת "חייל", כדאי, זה בחינם.

(כוחי עוד במותניי, אם כן, למרות שבטח כל הקוראים הקבועים, כבר התגייסו-השתחררו-ברחו מהארץ ונישאו לשלוש נשים... חוץ משניים, שבאמת קוראים קבועים לשעבר, שלא יישתחררו לעולם, בעיקר הקורא הכי מתמיד, שהוא צעיר ביותר)

אם כך, מי ייתן ולא תקבלו טלפונים לא מזוהים באמצע הלילה.

(אלא אם כן זה אני)

לילה שמח.