לא יאומן. הנה הגיע היום לו כולם חיכו. שלכבודו אף אעדכן את בלוגי העגום.....
א נ י ב ח פ ש ש
משמע- שירותי הצבאי הגיע לקיצו בעזרתו של השם ייתברך (איז מן שם מוזר זה "ייתברך"?) וגם כמובן בעזרתו של הזמן.
אז מה אני אעשה עכשיו? לאן אלך כל בוקר? או-מי-גוד... מה אלבש??? מה א ו כ ל ? מי ייקבע את סדר היום שלי??? למי אכין קפה??? (הערת סוגריים- אני לא פקידה, לא הכנתי קפה לאף אחד במסגרת תפקידי, פקידות צבאיות לא מכינות קפה מתוקף תפקידן אלא רק אם הן רוצות, ובכלל יש גם המון פקידים בנים. הערה זו נרשמה אך ורק למען שעשוע הקוראים ולא נועדה לפגוע באף ציבור ובאף קפה).
אם כך רצה הזמן- כך יהיה ולא איכפת לי שאקום כל בוקר לתוך מציאות חדשה שבה אני לובשת בגדים בכל מיני צבעים, ואוכלת מאכלים שנראים שונה אחד מהשני. יש בזה מן השמחה. אז בואו נשמח......................................
או כמו שנאמר במקורות- אללה, אזרחות ברבאק!
אכן מראות קשים. (שנייה קטע רציני... נוו... תחשבי על משהו... נוו... עד שאת כבר פה... נו... שיט!)
עגבניות?
מה, רוצים עוד משהו משמח? לא מספיק משמח שאני מעדכת את הייצור הירוק הנלוז הזה, שניזון מתגובות?? (פעם בשנה, אז מה?)
אז הנה אני.
בבית שלי.
במחשב שלי.
עם הבלוג הפעיל זה שנה... מממ... חמישית?? איזה זקן!
אולי אעדכן אותו מדי פעם... ובינתיים... תקראו קיבינימט!!! קיראו!
שאני לא אצטרך להכריז על תחרויות טיפשיות על מספר כניסות , אני כבר מבוגרת מדי בשביל זה.
קיצור, נתראה במוסף "הארץ", עוד שבע שנים.
בינתיים- לילה חמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
