הייתי במקום מסוים ובקונסטלציה מסוימת שנראתה לי כמו אוסף להיטי זהה נבחרים של פאודרפינגר בין השנים 2005-2015.
לא יודע אם דברים נראו לי כעת יותר שבורים ממה שזכרתי אותם או שהם נשברו באמת במהלך הזמן. התשובה כל הנראה תהיה גם וגם.
המסקנה שלי כשאני יוצא מאותה סיטואציה שטוף הורמונים מהחוויה, היא שאני פשוט כבר לא שם. כל המהות שלי של אותה תקופה ירדה ממני כמו נחש שמשיל את עורו.
אחד הנושאים שהכי מטרידים אותי בתקופה האחרונה שגם כתבתי עליהם פה בבלוג הוא אובדן ה"אני האישי" שלי, והחיים בתוך איזה מסלול שמכתיב את עצמו באוטונומיות. וואלה, אם ה"חיים האמיתיים" שלי זה מה שהתוכן של הפוסט הזה, אולי עדיף שהם התפיידו להם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
