איזה דבר מפגר זה מסורת. אנשים שעושים דברים אך ורק בגלל שאנשים לפניהם עשו כן, וכך גם אנשים לפניהם, ולפניהם... ממש כמו במערכות של מגבעת חלפון. ייתכן וישנן מסורות עם סיבות ראויות או הגיוניות שתבוצענה גם ללא הרקע המסורתי. אבל מסורות תמיד מרגיש לי משהו שנעשה regardless לאיזו חשיבה על אופן הפעולה. מעין פטישיזציה של קידוש העבר שמה שהיה אתמול יותר טוב ממה שיש היום, ומה שהיה שלשום יותר טוב ממה שהיה אתמול וכן הלאה. זה תקף גם לכלל תרבות הוינטג׳ בהרבה חפצים, אבל זה כבר סיפור אחר.
ומסורת פשוט יכולה להתרחש. ככה מעצמה, ללא איזשהו קיום מניע, נטו מהיותה שם באוויר, מבוצעת על ידי קהל שבוי שלא ידע שהוא כזה. כאילו אם היא לא תבוצע משהו יקרוס, יתערער האיזון הקוסמי, החיים לא יהיו יציבים כקדמת דנא.
כל פיפס קטן שנראה שהולך להזיז או לשנות משהו בחיים שלי מוציא אותי מדעתי. הייתי אומר שכנראה זה שטויות, כי בסופו של דבר אני טיפוס סתגלן ויכול להתגמש כשצריך. מה שהיה עבורי מאסט לפני מספר שנים הצליח להפוך לסרח עודף וגם להיפך. לכל מסורת אצלי בחיים (ובפרט כאלו שעתידות לעבור איזו מטמפרפוזה או להתבטל בגלל שינוי עתידי או מתוכנן) אני נותן איזו משמעות על התפר שבין הלוגי למיסטי כאילו מדובר פה באיזושהי מלאכת שנתוותה ביד אמן על ידי טובי המוחות, ואם היא תיפסק יהיה מדובר בלא פחות מאסון קולאסלי עבורי, מותי בחיי. ככל הנראה סיבה יותר נכונה היא כמו כל שאר אותן מסורות - שהן מתבצעות פשוט כי הן כבר שם, זה הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
