יש את התקופה הזו בשנה, לרוב באזור סוף אוקטובר שבה אני מפסיק ללכת לים. לרוב הגלים כבר נהיים גבוהים, הרוח נהיית חותכת וחדה, והטמפרטורות של המים והאוויר שבחוץ צונחות בהתאמה עם השמש שמשנה את מיקומה ויורדת קרוב יותר ויותר אל קו האופק. הפעולה שבמשך כמה חודשים טובים הייתה אחת מההנאות הגדולות שלי הפכה מנכס לנטל ומכיף לסבל, עד שגומלת בליבי ההחלטה לקטוע אותה, עד העונה הבאה.
בכתה בתיכון למדה איתי נערה חביבה בשם יעל. יעל איך נאמר, לא הייתה בדיוק גילום היופי הנשי אם נאמר זאת בעדינות. יעל תמיד דיברה על תל אביב בתור איזה מקום אידיאלי שבו השמש תמיד זורחת ומתקדם שנות אור מהשכונה הפרובנציאלית שלנו אי שם בתחילת המילניום. לפני כמה שנים, בעודנו בגיל שבו כבר לגיטימי להיות עם ילדים (וקל וחומר עם איזושהי קריירה) נתקלתי בה ממלצרת באיזה בר מיינסטרים בעיר לצד בחורות צעירות ממנה בעשור והיא נראתה די מבסוטה. מי אני שיבוא לבאס אותה?
לעיתים אני מרגיש לאחרונה בפלאשבק לכמה שנים אחורה לתקופה של מחסור חברתי חמור. מזכיר לי את השנים האבודות הללו של אמצע-סוף תקופת הצבא בה אני מוצא את עצמי יוצא למועדונים או לפאבים עם ליאור הדגרנט והחברים העקומים שלו, בלי שאף אחד מבין מה לעזאזל אני עושה שם ביניהם. מבחינתם אני לא באמת יכול לענות על השאלה, אבל מבחינתי זה היה פחות או יותר הצינור המרכזי (אם לא היחידי) לקבל איזשהם חיי חברה מסוימים. ערבים רבים בשבוע אני מת לשבת בחוץ לבירה ופשוט אין לי עם מי. המעגל החברתי שלי מצטמצם ומי שעוד בו שקוע בעולמו שלו ו/או מתרחק פיזי, מה שהופך מפגש שבאידיאל אמור להיות קל ופשוט לאירוע טיפה יותר מורכב.
אני מרגיש בודד. קצת אבסורד להגיד את זה כאדם בזוגיות ובעל משפחה, אבל זה ממש חסר לי, בייחוד שאני גר מטר מהברים שאני הכי אוהב בעיר, אבל אין לי עם מי לשבת בהם ואין לי עם מי לחלוק בצורה לא שיפוטית את מה שעובר עלי.
והחלק העצוב הוא שאני לא רואה את זה משתפר או משתנה. נהפוך הוא. בניגוד לתקופות קודמות שהיו מאופיינות יותר בטרנזיציה מסוימת (ועימן תקווה לצד חשש של מה שיהיה בעתיד), אני כעת בידיעה של אלו החיים שלי, זה מי שאני, מה שאני ואלו מי שסביבי. שלא תבינו לא נכון, המצב כיום הוא מבין הטובים שהייתי בהם אם לא הטוב ביותר. אבל קשה לי עם המחשבה שכנראה זהו, לא יהיה שיפור במובנים של כיף וחוויות וגילויים חדשים ומסעירים.
יש פחות דברים חדשים ויותר התמקדות ושיפור של הקיים. זו ההתבגרות כנראה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
