ריק & רול

לפני כל מפגש עם איזה חבר או מכר מהעבר עוברת לי המחשבה של "למה אנחנו בעצם לא נפגשים יותר" ואחרי אותו מפגש (אם לא במהלכו) מתחדדת לי ההבנה מדוע. לאו דווקא בקטע רע - אלא בקטע של יכולת מסוימת להכיל את אותו בנאדם שכנראה לא מסוגלת לעלות מעל אותו אינטרוול רחוק ואקראי, או איזה סדר עדיפויות מסוים שבלי משים גורם לכך שאנחנו לא נפגשים הרבה, ואולי אותו סדר עדיפויות שנוצר כאילו במקרה הוא זה שמייצג הכי נאמנה את מי ומה שאני.

המפגש עם אותם מכרים רחוקים מאמת אותך עם המציאות. אותו חבר רחוק הוא בנאדם בשר ודם עם רצונות, תחושות והעדפות שהן לאו דווקא מה שאתה זוכר, מדמיין או רוצה לזכור ממנו. כל עוד המפגש לא מתרחש הבנאדם הזה מתקיים אצלך בראש. ככה גם עם בחורות. בסוף 2007 הכרתי את הפיקסי הידועה לשמצה ושנתיים לאחר מכן את גויה. עשרות פוסטים נכתבו לי פה בבלוג על שתיהן, ואלוהים יודע כמה זמן מחשבה וחלומות היו לי עליהן. אבל על מה בדיוק? על הכלום זמן שביליתי עם שתיהן בסיטואציות מסוימות? הדיסוננס הגדול ביותר שגרם לי לתסכול היה שלא הכרתי אותן באמת. ככה הייתי במחשבות על איך הפסדתי את נשות החלומות של חיי (בייחוד פיקסי. את גויה מסיבות של התבגרות מנטלית ואלמנט טכני של זה שהיא גרה בפאקן מדינה רחוקה עיכלתי יותר בקלות) אבל אותן נשים היו קיימות אך ורק בראש שלי. היה להן קיום פיזי ויש נשים כאלה - אבל בין מי ומה שהן באמת לבין מי ומה שהן היו אצלי בראש, יש תהום פעורה.

יש לי את חבר הילדות שנעלם מהנוף. לא רק שלי, אלא של עוד אחרים. אני יכול לשער למה, אבל כנראה שאני לא בהכרח צודק במאה אחוז. החיים לא תמיד עובדים לפי הלוגיקות שלי. אנשים לא תמיד עושים דברים רציונליים, וגם האמת של הרציונל לאו דווקא נמצאת אצלי. וגם אם כן, זה לא אומר שאני משתמש בה ביישום של מעשיי.

הייתי מת לשלוח לו הודעה שניפגש אבל אני מפחד. לא יודע אם מפחד זו המלה, אבל מרגיש לי מיותר, חסר טעם, במקרה הטוב עלילה של סדרה דלוחה בנטפליקס. הוא מאחורי ואני מאחוריו. אם זה היה מספיק חשוב לשנינו כנראה שהיינו מתישהו נפגשים באלוהים יודע כמה זמן שלא נפגשנו. אולי 2008 הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו וזה גם היה באיזה אירוע משותף. אחד על אחד או משהו יזום של שנינו כנראה היה לפני יותר מ15 שנה. 

נורא מדגדג לי באצבעות לשלוח לו הודעה אבל אני פוחד שאצטער על זה בעקבות תיבות הפנדורה שייפתחו אצלי. אולי עדיף לשחרר את זה ולא לנענע את הספינה יותר מדי. הסקרנות הרגה את החתול כמו שאומרים.