סמוראי הכורסה

אם כן, בשנת 1689, ג'ונת'ן סוויפט בן ה-21 מבין שהגיעה העת להימלטות הרואית מאירלנד. הוא חוצה את הים האירי הסוער. נוחת באנגליה והולך ברגל עד לסטר, מסע של כמאה קילומטרים,
שם הוא מתארח בבית אימו, אביגייל, אותה לא ראה מאז ילדותו המוקדמת. אפשר היה לצפות שהוא ינטור טינה, אולם נראה שהאיחוד התרחש באווירה מצוינת: בהמשך, כל עוד אמו
הייתה בין החיים, סוויפט נהג לעצור בלסטר כל אימת שנסע מאנגליה לאירלנד ובחזרה, וזה קרה תדיר.

הוא בילה שם כמה חודשים, ולכאורה, מצבו לא היה מזהיר: הוא לא סיים את התואר השני שלו, תנאי סף להסמכה לכמורה, לא היה לו כסף או אופקי קריירה. כל מה שהיה לו בשפע זה
שאפתנות. אלא שאז אמו הצליחה לסדר לו עבודה מבטיחה ביותר: הוא התקבל למשרת המזכיר האישי בשירותו של דיפלומט גמלאי, סר ויליאם טמפל.

[בהערת אגב על "איך עושים סרטים" - ממי הועתקה חזותו של ג'וני דפ ב"ליברטין" (2004)?

האם אכן היה זה אותו ג'ון וילמוט, הרוזן מרוצ'סטר...

או שמא בכל-זאת החליפו אותו בברונט ויליאם טמפל, שאמנם היה רב-שגל בנעוריו, אבל ניהל אורח חיים שקט פי אלף מזה של וילמוט, גם אם נראה הרבה יותר מתאים לדמות הגיבור הרומנטי, כפי שאנחנו מבינים אותה כיום.

אל תלמדו היסטוריה מסרטים!] 

טמפל היה כל מה שסוויפט הצעיר לא: אריסטוקרט מלוטש ומלומד (בקיימברידג'), מחבר מוערך, אדם עשיר ובעל קשרים. אחד הקשרים הללו היה המלך החדש, ויליאם השלישי, אתו טמפל התחבר אגב שליחותו בהולנד. הוא אף תיווך את נשואיו לנסיכה האנגלית מרי. המלך החדש אפילו ביקש מידידו לקבל עליו את משרת מזכיר המדינה, אחד התפקידים החשובים ביותר בממשל, אבל טמפל סירב – נפשו נקעה מן הפוליטיקה. האמת היא, שנפשו נקעה בכלל – שבעה מילדיו מתו בגיל ינקות, בתו האהובה נפטרה בגיל 14 מאבעבועות שחורות, ובנו, ג'ון, השורד היחיד ופקיד רם-דרג בממשל החדש, התאבד בשנות השלושים המוקדמות שלו, לא מצליח להתמודד עם תחושת האשמה כאשר אחת מעצותיו למלך התבררה כטעות הרת אסון. לא מפתיע, אם כן, שטמפל, האיש שכביכול היה לו הכול, בחר להסתגר כעת באחוזתו ולנהל אורח חיים אפיקוראי. בצעירותו, הוא היה יפיוף ורודף שמלות מפורסם, וגם כעת, בשנות השישים שלו, היה מוקף בנשים: ליידי דורותי טמפל רעייתו; ליידי מרטה גיפורד – אחותו האלמנה; אלמנתו של ג'ון ושתי בנותיה.

יש להזכיר גם את מנהלת משק הבית – בריג'יט ג'ונסון ואת בתה הקטנה הסטר, מן הסיבות שתוסברנה בהמשך.

תפקידו של המזכיר בן ה-22 (משכורת – 20 פאונד בשנה, צנוע אך סביר) כלל הקראה בקול, (ייתכן שגם) ניהול חשבונות, ובעיקר-בעיקר: הכנת כתבי העת של טמפל לפרסום. תפקיד חשוב נוסף: לשמש מורה פרטי להסטר ג'ונסון בת התשע.

מור-פארק, אחוזתו של טמפל, הבנויה בסגנון הולנדי של התקופה, עם גנים ותעלות.

כאמור, שניהם, סוויפט וטמפל היו הפכים כמעט מושלמים, ושנותיו של ג'ונת'ן בשירותו של טמפל התאפיינו במרירות ובאכזבות: סוויפט היה צעיר שאפתן שתיעב תלות באחרים, סבל מרגשי נחיתות מודחקים, והונע בידי התקווה שטמפל יסדר לו קריירה פוליטית, תקווה שלא זכתה להתממש. טמפל התייחס אל מזכירו באורח סביר, חשב אותו לאדם אינטליגנטי, אבל לא הרבה מעבר לזה. והעיקר, הוא היה מעסיק דרשני ואדם יהיר מאוד. מספרים עליו שבעת שביקר בביתו של חברו האריסטוקרטי ויליאם בראונקר (מתמטיקאי חשוב ונשיאה הראשון של "החברה המלכותית" המהוללת), הצליח להרתיח את בעל הבית בהתנהלותו הסנובית. באונקר הראה לו את אוסף האמנות שלו, ועם כל מיצג התברר שלטמפל יש אחד דומה, אבל טוב יותר. בסופו של דבר, באונקר לא התאפק: "לאחרונה השגתי משהו שלא ייתכן שיהיה לך, היות שהסוכן הוולשי שלי שלח לי להקת אווזים; ואלה – לעולם לא יהיו לך, מכיוון שכל האווזים שלך הם [מן הסתם] ברבורים." חייבים לאהוב את ההומור האנגלי.

הויקונט ויליאם בראונקר. לא יאומן, הם ממש כולם נראו ככה!

אז התפקיד הזוהר במבט הראשון, היה לא קל לסוויפט הצעיר, אולם השאלה שמוכרחה להישאל היא כיצד, לעזאזל, הצליחה אמו של סוויפט לסדר לו את התפקיד הזה?! מה לה ולחברו האישי של המלך?! ובכן, מדובר בתעלומה מוחלטת, אלא אם כן מקבלים את הסברו של דאמרוש: טמפל חש מחויב לה.

מדוע?

ובכן, הקשר היחיד שניתן להצביע עליו הוא אביו של סר ויליאם, סר ג'ון טמפל, שהיה נשיא בית הדין הגבוה של אירלנד. הוא, אגב, היה זה שהקים את סוללת האפר ("Barr" כמונח התקופה) ששכרה את המים סביב הנדל"ן הדבלינאי שלו, ומשמו נגזרים שמות הרחובות באזור ושמה של רשת פאבים מצליחה בארץ.

כזכור, אביו ודודיו של סוויפט היו פרקליטים, הם הכירו את ג'ון טמפל אישית, וגודווין סוויפט היה אף חברו הקרוב. תפקיד נוסף שהיה לג'ון טמפל הוא "גזבר הפונדקים המלכותיים", כשהכוונה היא לא לבתי מלון או מסעדות, אלא למעין בתי גילדה של הפרקליטים. ג'ונת'ן סוויפט-האב עבד ברשת זו בתפקידים זוטרים שונים, וכשנה לפני מותו אף מונה לכלכן. מה שעוד יותר מעניין הוא שזמן קצר אחר כך, הוא גם קיבל
את ההסמכה לעריכת הדין, מושא שאיפותיו הבלתי-סביר, היות שלא הייתה לו השכלה משפטית. פרט נוסף שמקשר בין אביגייל סוויפט לג'ון טמפל הוא שהרוזן מלסטר היה פטרונו, וטמפל נהג לבקר באחוזתו.

התיאוריה שמקדם דמרוש בעקבות חוקר אחר, דניס ג'ונסטון, היא שאביו האמיתי של גיבורנו היה לא אחר מאשר סר ג'ון טמפל: הוא הכיר את אביגייל בביקוריו בלסטר, הביא אותה לדבלין, ושם השיא אותה לפקוד צעיר שלו, שקיבל בתמורה לקרניים ולילדים הבלתי-חוקיים קידום מקצועי - סוג של סחר-חליפין מקובל למדי בתקופה. תיאוריה זו גם מסבירה מדוע גודווין סוויפט, שלא היה לו כסף לשלם עבוד השכלתם של ילדיו שלו (זולת אחד) בבתי הספר הטובים ביותר באירלנד, הצליח לסבסד את השכלתו של אחיינו בדיוק במוסדות הללו: הכסף הגיע מג'ון טמפל, חברו הקרוב.

תיאוריה זו היא בלתי-מוכחת בעליל. הסימוכין שלה נובעים מנסיבות חייו של טמפל האב, מן העובדה שישנן עדויות נסיבתיות לכך שאביגייל נולדה בלסטר (ולא בדבלין, כפי שסבורים ביוגרפים אחדים), ואם רישומי ההטבלה שם הם אכן שלה - אזי היא הייתה מבוגרת מבעלה בעשור. סימוכין נוספים הם הערפל התמוה שעופף את שנותיו הצעירות של ג'ונת'ן סוויפט הבן, וההסכמה המפתיעה של טמפל-הבן להעסיק זר גמור בתור מזכירו האישי. אין לנו הוכחות, אבל אין לנו גם אפשרות לסתור את התאוריה הזאת, ויש לה כוח הסברי מצוין. אם היא אכן נכונה, זה גם מסביר את היחס המורכב של טמפל כלפי מזכירו – עוטף וקריר בעת ובעונה אחת: הרי מדובר היה באחיו למחצה מהרומן שניהל אביו (אמנם, אחרי מות אמו של ויליאם).

כעת, לתעלומה נוספת. קודם-לכן, הזכרתי שאחת מחובותיו של סוויפט בבית טמפל הייתה מתן שיעורים פרטיים לבתה הקטנה של מנהלת משק הבית. חובה שהוא דווקא הפיק ממנה הנאה מרובה, בשונה מיתר תפקידיו שם.

אבל ראוי שנשאל: "למה?! למה ויליאם טמפל דאג להשכלתה של בתה של אחת המשרתות, תהיה המשרתת בכירה ככל שתהיה?!"  

מעמדה של הסטר באחוזתו של טמפל לא תאם את מוצאה: הרבה שנים מאוחר יותר, סוויפט נזכר שרק תכשיטי הזהב שהיא קיבלה במתנה הצטברו בתוך איזה שנתיים לסכום של כ-200 פאונד. בהתחשב בעובדה שאמה הרוויחה 10 פאונד בשנה, לא סביר שהתכשיטים הגיעו ממנה. בצוואתו, ויליאם טמפל הוריש להסטר סכום אדיר של 1000 פאונד. שוב, לשם ההשוואה, באותה הצוואה אמה קיבלה 20 פאונד, פלוס משכורתה השנתית, בעוד מרבית המשרתים האחרים זכו במשכורת השנתית שלהם בלבד. הסטר לא הייתה ילדה יחידה – לבריג'יט היו שני ילדים נוספים, קטנים יותר – בלונדיניים, כמו אמם, ולא ממש יפים, כמו אמם. הסתר הייתה ברונטית יפהפייה. העדויות של אורחים באחוזה לא מותירות מקום לספק: הדמיון החיצוני בין סר ויליאם להסטר, מעמדה הייחודי בבית והיחס האוהב שהיא זכתה לו, סיפרו את כל
הסיפור. מעבר לכסף ולאדמות באירלנד שהסטר ירשה מאביה (לכאורה), היא המשיכה לקבל סכומים לא קטנים מיורשיו הרשמיים, לדוגמה, 482 פאונד שהיא מודה עליהם במכתב ששלחה במאי 1723, בהיותה בת 42, כשהיא מתגוררת באירלנד מזה עשרים שנה.

ג'ונת'ן סוויפט והסטר ג'ונסון שמרו על קשר קרוב במשך כל חייהם, עד למותה בגיל 46. הוא נתן לה את הכינוי "סטלה" והקדיש לה כמה מיצירותיו המובחרות. היא התגוררה בביתו במשך תקופות ארוכות, אבל שניהם לעולם התעקשו להציג לעולם חזות של ידידות אמיצה ותו לא. ויכוח סוער ובלתי מוכרע מתנהל כבר מאות שנים בין חוקרי סוויפט, האם השניים נשאו בסתר בשנת 1716, אף שכמעט כולם משוכנעים מעבר לכל ספק שהיו נאהבים.

כך או אחרת, סוויפט ביקש להיקבר לצדה, וכך הם טמונים, זה לצד זו, בקתדרלת סיינט-פטריק שבדבלין.

האם היו דוד ואחיינית? האם היו מודעים לכך?

המשך יבוא...