הרבה זמן באמת כבר לא הייתי כאן
אני פשוט בקושי מוצאת זמן להגיע למחשב וזה עצוב כי אני כל כך מתגעגעת ליכולת לפרוק את מה שאני מרגישה בלי שישפטו אותי.
בנוסף המחשב גם עבר לסלון מה שהוריד משמעותית את רמת הפרטיות ככה שקשה לי למצוא זמן לבד לרשום פוסט.
בכל מקרה זה כבר הרבה זמן שהמצב בחיים שלי די סטטי.
שום דבר לא חדש ושום דבר כבר לא מעניין ואפילו אני מתחילה להשתעמם מהעניין.
אבל הבעיה הכי קשה היא עם החבר.
למרות כל המשברים שעברנו וחישלו אותנו אני עדיין מרגישה שמשהו לא טוב.
בזמן האחרון אני פשוט מרגישה יותר מידי חנוקה כאילו יש לי גוש ענק בגרון שפשוט לא נותן לי לנשום.
לגוש הזה יש שם ופרצוף ואפילו אישיות והיא לא אחרת מאותו חבר אוהב.
אבל אני בחורה חופשייה, ולמרות שבעשרה חודשיים האחרונים דיגמנו זוגיות אני מרגישה שמשהו פה הולך לאיבוד ואני לא רוצה שזה יקרה.
זה נראה לי קצת מעיק שהוא מתקשר לפחות שלוש פעמים בשעה, תמיד רוצה לדעת מה אני עושה, שונא את החברות ומקשה עליי לבלות איתן והכי גרוע לא מניח לי ולא מבין אותי.
וזה לא שלא הבהרתי לו.
אני פה ממה להתבייש אמרתי לו שאני נחנקת ואם זה ימשיך ככה ימאס לי בקרוב מאוד
אבל משום מה לא אכפת לו, הוא פשוט אומר שהוא מבין ולמחרת מתנהג כאילו הוא שכח הכל.
זה מחרפן אותי
במיוחד שרוב מה שאני עושה בזמן האחרון הוא חושבת עליו ועל מה אני יכולה לקנות לו ולעשות לו ליומהולדת שלו שחל בשבוע הבא.
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות.
החנק גורם לי להתסכל לבחוץ ולרצות להיות שם גם.
ואני יודעת שאני לא ימצא מישהו שיאהב אותי ככה אבל לפעמים אני כבר לא רוצה שיאהבו אותי ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
