.Until i say so

השבוע ראיתי כמה קליפים בערוצי המוזיקה השונים שגרמו לי להזכר במוזיקה שאהבתי [או שנאתי] בעבר ורציתי לחלוק זאת אתכם.

!Turn that SHIT off

שם השיר: Cotton Eye Joe.

שם המבצע: Rednex.

שנת יציאה: 1995.

מתוך האלבום: Sex & Violins.

סטטוס: להיט היסטרי.

זה השיר השנוא עליי ביותר בעולם כולו. אני זוכרת שהשיר הזה היה קבוע בMTV והמנגינה, בתוספת המילים המזעזעות, פשוט הוציאו אותי מדעתי [ואז עוד הייתי ילדה תמימה בת 6!]. עד היום, כל פעם שאני שומעת את השיר הזה, יש לי עיוות וכאב אוזניים נוראי. אני לא יודעת למה בכל העולם אוהבים את זה כל כך.

לצפייה לחצו כאן.

ריקוד הצעדים האמיתי

שם השיר: (Gonna Make You Sweat (Everybody Dance Now.

שם המבצע: C & C Music Factory.

שנת יציאה: 1990.

מתוך האלבום: Gonna Make You Sweat

סטטוס: השיר שהוליד את ריקוד השורות/הצעדים.

בשנים האחרונות הופיעו כל מיני שירים סוג ז' שהתיימרו להיות ריקוד השורות/הצעדים, אבל הכל היה זיוף. כל מיני שירים ספרדים/מקסיקנים/כל שפה אחרת שהיא לא אנגלית, לא קרובים אפילו במעט לדבר האמיתי.

אח שלי לימד אותי את הריקוד הזה וכל פעם שאני שומעת את השיר המקפיץ, יש לי חשק לרקוד.

אני זוכרת כששמו את השיר הזה במועדון ביום ההולדת של אחי וכל החברים שלו הסתדרו בשורות ורקדו, זה היה מחזה ממש יפה [אנשים רוקדים בקצב, רחבת ריקודים נוצצת והרבה אורות מסנוורים].

לצפייה לחצו כאן.

כל יום שישי

שם השיר: Don't Call Me Baby.

שם המבצע: Madison Avenue.

שנת יציאה: 2000.

מתוך האלבום: The Polyester Embassy.

סטטוס: זה הגיע למצעד הלהיטים, אז... להיט?

האם מישהו מכם זוכר את הערוץ הקהילתי? ערוץ 7? וואו, אלה היו זמנים טובים. כל יום שישי הייתי צופה באדיקות במצעד הלהיטים בערוץ, ככה ספגתי תרבות.

הייתי מאוהבת בשיר הזה בזמנו, למרות שהיום אני מוצאת אותו רק בינוני. נכון, קליט, אך ממוצע לחלוטין. ובכל זאת, כיף להזכר בגיל 11.

לצפייה לחצו כאן.

Beauty

תוספת קטנה ומדהימה שנתקלתי בה ביוטוב, תהנו.

לצפייה לחצו כאן.

מוזר, אני חולה, אבל יצא לי פוסט דיי שפוי.

היא כל כך קטנה,

והוא רק רוצה לאחוז אותה בזרועותיו,

ולומר לה שתפסיק לרוץ,

גם אם רק לרגע.

הוא מתבונן בה בזהירות,

כמעט נואש מהניסיונות שלו,

לגרום לה לשים לב,

והוא מהרהר בה, ובו.

הוא תמיד קר אליה,

והיא לא מבינה,

שזאת הדרך שלו,

להסתיר את כל החום שהוא מרגיש.

הוא עורג אליה בשקט,

כשאין איש רואה ושומע,

והוא מתחבא בצללים,

לפעמים גם מעצמו.

הוא לא מוצא מנוח,

זה מעייף להיות אדיש לכל העולם,

ולחייך בעייפות אל אשתו,

ולחלום על אחרת,

מצטערת אם אני מעליבה מישהו, אבל...

מכירים את המטומטמים שמכריזים שהם רכוש צה"ל? ועוד מתגאים בזה! זה כאילו שהם אומרים, "טוב, אז עכשיו שנתיים/שלוש אני הופך לרכוש של מישהו, אין לי מוח, אני לא יודע איך חושבים, אני סתם סמרטוט." כאילו, מה ההיגיון בזה?

אז כמו שהבנתם, היום התחלתי את השירות הלאומי. בבית מרקחת. 8 שעות ביום [בממוצע], 5-6 ימים בשבוע, 40 שעות בשבוע!

אני אומרת לכם, זרקו אותי ישר למים העמוקים, ואני בכלל לא יודעת לשחות! 8 שעות כל הרגליים בנעליים לא ממש נוחות [אתם מכירים אותי, קודם "איך זה נראה?" ואחר כך, אם בכלל, "האם זה נוח?].

אבל אני לא מתלוננת [אוקיי, רגע, הצחקתי את עצמי], הצוות ממש נחמד והם פשוט מפצירים בנו להציק להם בקשר לכל שאלה, תהייה, ספק ו-"למה יש פה פח?" ועוד שלל דברים שאנחנו לא באמת רוצים לדעת.

כשישבנו בבוקר עם המנהל והוא הסביר לנו נהלים שונים של המקום, מספר פעמים הפריעו לו ואחרי זה כשהוא שאל, "איפה היינו?" אני ובן השירות השני [אכן, אמרתי בן] זיכינו אותו ב"אהה..." ארוך ונואש, עד שהלה נזכר בעצמו איפה הוא עצר. והוא עוד אמר לנו, "נראה אתכם, אני עושה לכם מבחן אם הקשבתם." ובכן, במבחן הזה נכשלנו בגדול. פעמיים. שלוש. יותר.

עובדה: תמיד כשאני אתעניין בקשר לאיזה משהו, זה יכלול בתוכו את המילה 'וגינה' [אתם זוכרים שאני עובדת עם בן, כן?]. מה, בסה"כ רציתי לדעת מה זה, כדי שאני אוכל לשייך את זה למדף הנכון!

יש להם יותר מקום לחלוקים מאשר לחפצים האישיים. התיק שלי נמצא בתוך ארון מטאטאים שנמצא בעצמו בתוך ארון שכולל גם שירותים.

עובדה: אין להם קונדומים. זה לא שבדקתי אישית את כל המגירות, אבל זה לא הוזכר בשום שלב של הסיור, אז הסקתי מכך שאין.

אני עייפה וג'סי מקרטני [אין קשר לחיפושית השורדת] עושה לי את זה.

אגב, האם קריעת צמיד יכולה להיות סמלית לקריעת החברות מ-4 החברות שנתנו לי אותו?

בהצלחה לכל מי שמתחיל משהו חדש! גם אם זה גליל של נייר טואלט ; )