לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

.Until i say so

.It's all about me, then

כינוי:  _Her Majesty_

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

December boys


לא ידעתי לקראת מה אני הולכת כשהתחלתי לצפות בסרט הזה. הסיבה היחידה לכך שבכלל רציתי לראות אותו הייתה שרציתי לראות את דניאל רדקליף בתפקיד אחר פרט לזה של הארי פוטר.

אני לא רוצה להסגיר הרבה, אם מישהו מעוניין לראות את הסרט, אבל ראיתי ביוטוב סרטון קצר ויוצא דופן [כן, זאת הגדרה טובה] מהסרט שכלל את דניאל וזה סיקרן אותי. משום מה, לפי אותו סרטון, חשבתי שכל הסרט הולך להיות, פחות או יותר, מעולה.

טוב, זה לא קרה.

במחצית הראשונה של הסרט בכלל לא הבנתי לאן כל העסק הזה מתקדם, זה נראה כמו סרט צולע על 4 יתומים שעושים שטויות. וגם עכשיו, כבר אחרי הצפייה בסרט לא אשקר ואומר שזה סרט מדהים. אין שם שום אפקטים מיוחדים, אין אקשן במיוחד, אין כלום. אבל סרט שמסוגל להביא אותי לידי דמעות בסופו בהחלט שווה את הזמן שלי. הייתי מגדירה את הסרט כדרמה רומנטית.

 

ועדיין לא סיפרתי לכם על מה מדובר, אני מודעת לזה.

 

הסרט מספר על ארבעה יתומים בבית ספר קתולי אי שם בשנות ה-60, שמקבלים מתנה ליום הולדתם (שחל בדצמבר), חופשה ליד הים. הילדים, שעייפו מהלימודים והקרבה לדת, שמחים לצאת לחופשה.

הם מגיעים למקום ומתאכסנים אצל זוג חביב ומבוגר שהסכים לקבל אותם לחופשת החורף.

אל תיבהלו אם לא תראו שלג וגשם במשך כל הסרט, הרי בכל זאת מדובר באוסטרליה, ששם הטמפרטורה תמיד הפוכה לעונת השנה.

 

ארבעת הנערים הם מאפס (דניאל רדקליף), מיסטי, ספארקס וספיט, כאשר מאפס הוא המבוגר שבהם. הנער הצעיר ביותר, מיסטי (שהסיפור מסופר מנקודת מבטו), הוא גם בעל הקשר הרב ביותר לדת ותמיד מנסה לשכנע את הנערים האחרים לנהוג לפי החוקים. זה לא תמיד מצליח, כי האחרים אוהבים לשתות בירה, לעשן ולרגל אחר שכנות מתפשטות.

הדבר שמיסטי חושק בו יותר מכל הוא שיאמצו אותו, והזדמנות כזאת מגיעה כאשר הנערים נמצאים בחופשה. זוג חשוך ילדים שוקל לאמץ את אחד הנערים ומיסטי מקווה שהם יבחרו בו, לכן הוא גם אינו מספר על כך לשאר הנערים.

מאפס, כאשר מגלה על עניין האימוץ, אומר שהוא כלל לא רוצה שיאמצו אותו. הדבר שמעניין אותו הוא הנערה שהכיר ואשר פתחה בפניו עולם חדש ומופלא שעד כה לא הכיר.

 

בנקודה מסוימת היחסים בין הנערים מגיעים לידי משבר וכאן מתחיל החלק המעניין של הסרט, שאותו אני לא אספר לכם.

 

הסרט מבוסס על ספר הנושא את אותו שם שנכתב על ידי Michael Noonan.

 

מה ששבה אותי בסרט הוא הרעיונות שבו.

אלמנט האמונה מודגש כאן במיוחד, והוא בא לידי ביטוי בדמותו של הילד הקטן מיסטי, שמאמין באמונה שלמה וזה מה שעוזר לו ומשמח אותו. הוא רואה את הנזירות מבית היתומים שבו חי בכל מקום, גם כאשר הוא רחוק מהן. הן מדברות איתו ומייעצות לו וזה מעלה חיוך על פניו.

 

דבר נוסף שרואים בבירור בסרט הוא החברות החזקה בין ארבעת הנערים, למרות שאחד מהם מבוגר יותר משלושת האחרים. הוא משמש להם מעין אח גדול ומגונן, למרות שלא תמיד הוא אחראי.

החברות שלהם היא מעל ומעבר לכל דבר אחד בסרט הזה, חברות שמאחדת ארבע נפשות בודדות והופכת אותם ואת הקשר ביניהם למשהו מופלא וייחודי, למשפחה.

 

לדעתי, אלה הם הסרטים הכי טובים שקיימים. נכון, הסרט הזה הוא דל תקציב, רק 4 מיליון דולר הלכו על הסרט (ואני לא יודעת כמה חזרו, אם בכלל), אבל זה כל היופי.

סרט לא תמיד חייב להיות מלא באפקטים מיוחדים ודמויות לא מהעולם הזה. לפעמים סיטואציות פשוטות מהחיים יכולות להפוך סרט פשוט לסרט משמעותי. ולסרט הזה לא חסרה משמעות.

הסרט הזה, בסופו של דבר, מלמד כל אחד משהו על החיים, וזה סוג הסרטים שאני אוהבת.

 

וקצת על משחקו של רדקליף...

כשדניאל אומר שהוא לא רוצה להיות תמיד הארי פוטר, הוא עושה הכל כדי להוכיח שהוא רציני.

מעבר לכל דבר אחר, אני יכולה לומר שהוא אמיתי. הוא צוחק, הוא בוכה, הוא נרגש, הוא כועס, הוא אפילו שר! (ומזייף, בהחלט) וכן, לדעתי הוא בהחלט הוכיח שהוא יכול להיות שחקן רציני ולא רק הנער הממושקף שכולנו אוהבים.

לא בטעות הדמות שלו כה שונה מדמותו של הארי פוטר הטוב והתמים, רדקליף לוקח בכוונה דמויות שונות לגמרי באופיין, כי הוא רוצה להוכיח שהוא מסוגל להכל.

לדעתי, הוא גם מצליח.    

 

 

 

 

זה לא הפוסטר הרשמי של הסרט, אבל הוא פשוט יפה יותר.

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 7/8/2008 22:19   בקטגוריות ביקורת, סרטים  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלוש שנים ביחד


איך הזמן עובר כשנהנים, הא?

נראה כאילו רק אתמול פתחתי את הבלוג הזה, כשהייתי צוציקית בת 15 והנה, כבר חלפו להם שלוש שנים.

אם להיות כנה איתכם, ואני בדרך ככל כזו, לא חשבתי שאחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. חצי שנה, שנה, שנתיים...? שלוש שנים?! אני חייבת לציין ש-וואו. אני לא חושבת שגם אתם ציפיתם, קוראי הנאמנים [האומנם?].

אך הנה אנחנו כאן, חוגגים שלוש שנים ביחד.

 

ואני חושבת שאהפוך למסורת לחגוג כל שנה עם פוסט מוזיקלי, כי אחרי הכל זאת המומחיות שלי.

 

והפעם אני רוצה להמליץ לכם על שלוש [הו, כמה מפתיע] להקות מעולות שהתחלתי לשמוע לאחרונה.

 

Muse

 

ללא ספק, מיוז זאת אחת הלהקות הייחודיות ביותר בתעשיית המוזיקה.

הסגנון הוא אלטרנטיבי-פרוגרסיב-רוק ואם יורשה לי להוסיף, מתחבא שם גם אפקט פסיכודלי. אבל זה טוב, ממש טוב.

הסולן של הלהקה, מאת'יו, מתעניין בחלל החיצון, חורים שחוריים ותיאוריות קשר, וזאת רק ההתחלה. כתוצאה מנושאים אלה נוצרים השירים המדהימים של הלהקה, כמו גם הקליפים, עטיפות האלבומים וההופעות מלאות האנרגיה.

השירים של הלהקה לא תמיד מובנים, וגם כשכן, הם יגרמו לאנשים רבים להרים גבה ולתהות "מה לעזאזל-?", ולכן המוזיקה שלהם מומלצת למביני עניין בלבד.

הקול של הסולן גם כן ייחודי במינו, צריך לשמוע כדי להבין.

מה שכן, הדבר שמשך אותי בשירים שלהם זאת המנגינה. זה ממכר כמו סם. לפעמים אני חושבת אם הם הכניסו לשם משהו, ואז אני נזכרת שהם כן, לפחות לאלבום שיש ברשותי.

Origin Of Symmetry מלא באנגרמות ומסרים חבויים. אם אתם חושבים שאתם מספיק חכמים, אתם יכולים לנסות ולמצוא אותם.

 

האתר הרשמי של הלהקה:

 

http://www.muse.mu/index.php 

 

מספר שירים מהאלבום Origin Of Symmetry:

 

Plug In Baby - http://www.youtube.com/watch?v=65Gh0U0wkBs [שימו לב לסולו הגיטרה. שלמות]

 

Bliss - http://www.youtube.com/watch?v=XrROiUNwgCM&feature=related [התאהבתי במבט ראשון בקליפ ובשיר. עמדתי מול הטלויזיה ופשוט בהיתי במסך לאורך כל הקליפ]

 

Feeling Good - http://www.youtube.com/watch?v=jzZRpqkfCDo [חידוש מעולה. פשוט מעולה]

 

Starlight - http://www.youtube.com/watch?v=q-c94VVU7zc [מאלבום שונה הפעם, אבל אתם פשוט חייבים לשמוע]

 

 

One Republic

 

על Apologize שמעתם? אין אחד שלא שמע. שיתוף פעולה נוסף של מפיק העל טימבלנד עם להקה אנונימית.

הסגנון שלהם מוגדר כ-פופ-רוק-אלטרנטיבי, אם כי אישית, אני לא מסכימה לחלוטין לגבי הפופ.

אלבום הבכורה שלהם Dreaming Out Loud יצא לקראת סוף שנת 2007 והוא פשוט מעולה.

הקול של הסולן, ריאן, מזכיר לי מעט את קולו של מאת'יו, הסולן של מיוז. כמו כן, יש שירים בודדים בסגנון דומה, אם כי הם רחוקים שנות אור מהסגנון ה'כבד' של מיוז.

מה שאני אוהבת בשירים של הלהקה, אלה המילים שיש להן עומק ומשמעות וכמובן, מנגינה יפה.

 

:MySpace

 

http://profile.myspace.com/index.cfm?fuseaction=user.viewprofile&friendID=2263663

 

קליפים עד כה:

 

Apologize - http://www.youtube.com/watch?v=RY2MRaVRokM [תודה לך, טימבלנד על שהכרת לנו אותם]

 

Stop And Stare - http://www.youtube.com/watch?v=onOTaGayhU4 [השיר מדהים, הקונספט של הקליפ מדהים, הסולן מדהים]

 

 

Temposhark

 

החבר'ה האלה פשוט מעולים. אל תטרחו לחפש אותם בערוצי המוזיקה, כי אתם פשוט לא תמצאו. ללהקה ללא חברת תקליטים מאוד קשה להתפרסם, אבל הנה, הם עשו את זה.

הלהקה נמצאת בשטח כבר מ-2004, אך רק במרץ השנה הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם.

הסגנון שלהם הוא אלקטרוניקה-פופ-רוק. ושוב, יותר רוק מפופ והאלקטרוניקה מעל הכל.

חלק נרחב מהאלבום הם שחררו במשך השנים, אם כי באלבום עצמו ניתן למצוא שירים חדשים וחידושים מרעננים לשירים המוכרים.

הסיבה שאני אוהבת את הלהקה הזאת אהבה כה גדולה נעוצה, כמובן, במילות השירים.

רוברט, הסולן, כותב שירים ציניים לרוב, בהם הוא לועג לנושאים כבדים [כמו בגידה, למשל] ומעביר את המסר שלו בצורה חדשה ומעניינת. הקול שלו, כמו שיריו, הוא נורא יפה ואף עוצמתי.

 

:MySpace

 

http://www.myspace.com/temposhark

 

 

הקליפ הראשון מאלבום הבכורה:

 

Blame - http://www.youtube.com/watch?v=2c2I_DiKhsI [שיר מעולה. אולי האהוב עליי מכולם]

 

 

עד כאן, הסיקור שלי על שלוש להקות מעולות שאני ממליצה עליהן בחום.

אני מקווה שלא תשללו את המוזיקה הזאת לפני שתתנו לה הזדמנות.

 

 

יולי.

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 17/4/2008 20:43   בקטגוריות אני, מוזיקה, ביקורת  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הגיגיה של מנוזלת


להיות חולה כשבחוץ חמסין זה ממש לא כיף.

היום התעוררתי לפני זריחת השמש, סידרתי את התיק [כי התכוונתי ללכת לבי"ס] ואז חזרתי לישון. ואני שואלת: איפה ההיגיון?

וגם אנשים שמתעללים בך באייסיקיו וצוחקים עלייך זה לא משהו, אם כי אני חייבת להודות שזה היה טיפה משעשע.

אבל לא על זה אני רוצה לדבר.

 

אתמול קראתי כתבה שאיזה אנונימי אחד קורא לאנשים לחתום על עצומה לפיטורי יאיר לפיד בגלל כתבה שהוא פרסם.

בכתבה הוא מדבר על כך שהדבר החשוב ביותר שאתה צריך הוא כישרון, ולא פרוטקציות ויחצ"ן טוב.

אני יודעת שזה נשמע נורא מוזר מפי אחד שאבא שלו הוא דמות מוכרת במדינה.

אז קראתי את הכתבה המדוברת ואני חייבת לציין שבסופה פשוט רציתי לקום ולמחוא כפיים לאיש.

לא זכור לי שאי פעם קראתי משהו שלפיד כתב, ואני ממש מצטערת על זה עכשיו.

השפה שלו פשוטה ורעננה, גדושה בציניות וחוש הומור [כמו שאני אוהבת] והוא כותב דברים כל כך נכונים.

אתמול קראתי שחתמו על העצומה כבר מעל 300 אנשים. לפי ההערכות שלי, ערסים ופקאצות בנות 12.

ולאותו אנונימי אני ממליצה בחום למצוא לעצמו עבודה [במשרד, אם יהיה לו מזל. בניקיון הרחובות-אם יהיה לו עוד יותר מזל, זה מה שמגיע לו], שהרי הוא לעולם לא יתפרסם, רק הקנאה שלו באנשים מצליחים ואיכותיים תמנע את זה.

 

וזה נורא מוזר לי, כי אני לא נוטה להעריך אנשים מארצנו הקטנטונת [חוץ מהראל סקעת, אולי], אבל יאיר לפיד הוא יוצא דופן.

אני חושבת שבאמת יש לו את זה.

 


 

וכעת, תוצר נוסף של המחלה מאתמול...

 

שירת רחל ופרשנות חדשנית שלי

 

אני מזהירה אתכם, התוכן אינו מתאים לילדים קטנים! אז אם אתם מחליטים לקרוא, על אחריותכם!

וגם, זה שיר לבגרות. אז אם מישהו מתבלבל בעקבות הקריאה ומחליט לנתח את השיר לפי הפירוש שלי, אל תאשימו אותי.

 

פגישה, חצי פגישה/רחל

 

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,

קטעי ניבים סתומים-זה די...

ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר

משבר האושר והדווי.

 

אך סכר שכחה-בניתי לי מגן-

הנה היה כלא היה.

ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן,

לשתות ממנו לרוויה.

 

ועכשיו שוב, הפעם עם פירושים.

 

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר, [דמיינו שני אנשים צעירים שנפגשו במקרה ונדלקו זה על זו].

קטעי ניבים סתומים-זה די... [הם החליפו ביניהם מספר מילים, יותר מזה לא היה צריך. הם החליטו לזרום עם הרגע].

ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר [הבחורה, שמזמן לא היה לה קטע עם אף אחד, התרגשה].

משבר האושר והדווי. [היא הייתה מאושרת, אם כי עצובה, כי ידעה שזה יהיה רק סטוץ, והיא כמהה למערכת יחסים נורמלית].

 

אף סכר שכחה-בניתי לי מגן- [היא אמרה לעצמה שהיא סיימה עם הסטוצים].

הנה היה כלא היה. [אבל מסתבר שלא].

ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן,[ובכן, אני חושבת שכאן כבר הכל ברור. היא עומדת על ארבע ומחכה ל"אגם הסואן" שיפרוץ החוצה. אז ככה הם קראו לזה בזמנו, לבריאות להם]. 

לשתות ממנו לרוויה. [הסיום הגדול! רגע השיא. הקלימקס, אם תרצו. היא מקבלת את מה שרצתה מההתחלה. יופי לה].

 

אני תוהה אם שווה להפיץ את הפרשנות הזאת בכיתה. הממ...

 


 

תשובות לשאלון השבועי

 

האם אי פעם למדת לקרוא תווים?
אתם נורא תופתעו, אבל כן.
מן הסתם כבר שכחתי הכל, זה היה ממש מזמן...

מה יותר שווה, פסנתר או גיטרה?
לכל כלי יש את הייחוד שלו. גיטרה ופסנתר אלו הם שני הכלים המוזיקליים האהובים עליי.

אני אוהבת לשמוע קטעי סולו של גיטרה חשמלית, ומצד שני מעריצה את הנגינה הפשוטה בגיטרה הקלאסית המלווה בשירה.

ופסנתר, הכל בו סובב סביב קלאסיקה.

ושילוב של שני הכלים המופלאים הללו הוא הטוב ביותר, לדעתי.

האם המילה "מפתח פה" אומרת לך משהו?
לא, אני מכירה רק את מפתח סול.

מה הלהקה / זמר האהוב עלייך?
האם מישהו רוצה לזרוק ניחוש פרוע פה?
לא?
לא ציפיתי אחרת.
אני חושבת שהתשובה הנכונה תהיה: דארן הייז (Darren Hayes).

 

*התמונה להמחשה בלבד! שלא תעיזו להזיל עליו ריר או לשמור את התמונה הזאת במחשב שלכם, חלאות.

[הזכויות שמורות לגאון שצילם את התמונה הזאת, השם שלו מצויין בתחתית התמונה].





האם אי פעם שרת / ניגנת לפני קהל גדול?
הקהל הגדול ביותר ששרתי בפניו הוא 10 בובות הפרווה שעל המדף שלי.
אה, וגם הייתי במקהלה בטקס הסיום של כיתה ו', אבל מי באמת שמע אותי?

אם היית נוחתת על אי בודד והיה לך רק דיסק אחד, איזה דיסק זה היה?
שאלה מכשילה.
אני חושבת שהדיסק הנבחר שלי יהיה [לפחות לעכשיו] This Delicate Thing We've Made של לא אחר מאשר Darren Hayes.
זה דיסק כפול [25 שירים], אבל זה לא נחשב לרמאות, נכון? זה עדיין דיסק אחד!

מוסיקה בעברית או בשפות אחרות?
ברור שמוזיקה בשפות אחרות. אנגלית, ליתר דיוק.
לאחרונה גיליתי שמילות השירים ברוסית מטומטמות להפליא, אבל הי, עדיין נחמד לשמוע את זה.


אל תבינו אותי לא נכון, אני לא שוללת מוזיקה בעברית, אני פשוט לא מוצאת כל היגיון בשירים עכשיווים ובכותביהם המסוממים.

טוקיו הוטל או בטהובן?
למה חייבים לתקוע אותם בכל פינה? [XD אוקיי, זה נשמע הזוי].
בטהובן, ברור.

בן ששר או בת ששרה?
בן.
יש מספר זמרות עם קול נורא עוצמתי שאני אוהבת, אבל אני אוהבת לשמוע יותר בנים.
אני חושבת שזה טבעי שבנות יאהבו לשמוע בנים, ובנים יאהבו לשמוע בנות [בעיקר במוזיקת פופ].
אבל כל אחד ומה שעושה לו את זה... אני לא שופטת אף אחד :P

האם לדעתך מוסיקה = חיים?
כמובן.
הרבה אנשים לא מבינים את זה. כולם אוהבים לשמוע מוזיקה, זה ברור. אבל יש אנשים, כמוני, שמוזיקה בשבילם זה לא רק משהו כדי להעביר את הזמן, זה הרבה יותר. מוזיקה זה הכל.
מילים זה הדבר החזק ביותר שקיים, ואני מעריצה אנשים שיוצרים בעזרתן שירים בעלי משמעות.


לא אכפת לי אם לא תבינו, העיקר שאני מבינה.

 

יולי.

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 15/4/2008 17:39   בקטגוריות אני, ביקורת, מוזיקה, בגרות  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
9,164
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_Her Majesty_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _Her Majesty_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)