לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

.Until i say so

.It's all about me, then

כינוי:  _Her Majesty_

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

It's a hard life


רוקח: "איפה המגבונים לעיניים בשביל ילדים?" (או בקיצור-Eye-care baby).

סייעת: "ליד הקונדומים."

*הרוקח הולך לחפש"

רוקח: "אין קונדומים!"

רוקחת: "אוי ואבוי!"

אני: *מנסה לשמור על פרצוף רציני ולא להתגלגל מצחוק על הרצפה* (לא שיש שם מקום לזה).

 

רק עכשיו אני מבינה עד כמה זה הזוי לשים מוצר לילדים קטנים ליד מוצר לילדים קצת פחות קטנים.

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 22/10/2008 20:10   בקטגוריות אני, אנשים, עבודה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Outside the box


עברתי היום סדנה בת שעתיים בנושא חשיבה יצירתית.

כפי שטרחתי לכתוב במשוב, הסדנה הייתה מעניינת ביותר ומעשירה.

נהנתי מכל רגע.

 

אבל בואו נתחיל מההתחלה.

 

הייתי היום בתל אביב. יצאתי מהבית ב-7:30 בבוקר וחזרתי כעבור 11 שעות. אתם יכולים לדמיין עד כמה עייפה הייתי?

הסיבה שבכלל נגררתי לשם הייתה קיום כנס היכרות של בני השירות הלאומי עם רשת מכבי.

 

ללא ספק, ה-highlight של היום הסתכם בארוחת הצהריים הטעימה על חשבון מכבי. אכלתי דג. אני ממש אוהבת דג. ואנשים עוד אמרו לי שאני אקבל שם כריכים. חה! אני כבר רוצה לספר לכולם כמה השקיעו בנו.

 

אז הרצו לנו על כל מיני דברים שאתם לא צריכים (ובעיקר לא רוצים) לדעת עליהם ואז העבירו לנו את הסדנה. כידוע, את הטוב משאירים לסוף.

 

המרצה היה חייכני, חמוד בטירוף, מצחיק ומשעשע. הוא גרם לנו לחפש אנשים גרושים, ילידי ארה"ב ואנשים שההורים שלהם יקיים רק כדי לנצח בבינגו. הוא גרם לנו לנתר על רגל אחת במשך 30 שניות רק כדי להוכיח שאנחנו מסוגלים ליותר מכפי שאנחנו משערים ושאנחנו נוטים להנמיך את הציפיות שלנו למינימום.

אני אישית הוכחתי את החשיבה היצירתית שלי באחת המשימות וזכיתי לדקה קצרה (אך מהנה) של תהילה.

התבקשנו לצייר עיגול ואז להפוך אותו לפריט אחר כלשהו. אחריו בא עוד עיגול ואז עוד אחד וככה זה נמשך 6 פעמים, כשיש רק מספר שניות לחשוב על כל עיגול ולמה אפשר להפוך אותו.

בסופו של דבר עברנו על התוצאות. אגב, אתם מוזמנים לבדוק את עצמכם גם, זה כיף.

המנחה אמר שרוב האנשים ציירו בשלושת העיגולים הראשונים אחד (או יותר) מהפריטים הבאים: פרצוף, שמש ופרח.

ואז הוא שאל מי לא צייר אף אחד מאלו.

וכאן הרמתי את ידי בביישנות.

מתוך קבוצה של 11 איש, אני הייתי היחידה שלא ציירתי דבר ממה שהוא הזכיר.

מה כן ציירתי? אתם מוזמנים לחשוב על זה ולספר לי.

 

לסיכום, הסדנה הייתה מהנה, האווירה כיפית וחיובית והתוכן מעניין ומעשיר. יצאתי משם עם ידע חדש. ואתם יודעים עד כמה אני אוהבת ללמוד דברים חדשים.

 

אז היה יום ממש נחמד, שבסופו גם קיבלנו שי ממכבי. פגשתי אנשים חדשים ונחמדים ואני מקווה לראות אותם בעוד הזדמנויות.

האמת שהופתעתי עד כמה 9 אנשים שונים, מכל חלקי הארץ, יכולים להתחבר במשך מספר שעות.

ישבנו שם באווירה קלילה ונינוחה, דיברנו על העבודה שלנו, על לימודים, פסיכומטרי, צחקנו המון (אפילו עם האחראיות).

וסוף סוף שוחחתי עם אנשים שמבינים את העבודה שלי ומה עובר עליי בשירות, זה היה שינוי מרענן.

 

ולסיום, שאלה: האם אתם יודעים מאיפה הגיע המושג 'לחשוב מחוץ לריבוע'?

 

חשיבה יצירתית ויצירה בכלל הם כמו מזון למוח. ותמיד רוצים תוספת (בעצם, אני גם תמיד רוצה תוספת של דג).

 

 

יולי.   

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 12/10/2008 21:37   בקטגוריות אני, עבודה, תל אביב, אנשים  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ואני הרכוש של שירות לאומי!


מצטערת אם אני מעליבה מישהו, אבל...

מכירים את המטומטמים שמכריזים שהם רכוש צה"ל? ועוד מתגאים בזה! זה כאילו שהם אומרים, "טוב, אז עכשיו שנתיים/שלוש אני הופך לרכוש של מישהו, אין לי מוח, אני לא יודע איך חושבים, אני סתם סמרטוט." כאילו, מה ההיגיון בזה?

 

אז כמו שהבנתם, היום התחלתי את השירות הלאומי. בבית מרקחת. 8 שעות ביום [בממוצע], 5-6 ימים בשבוע, 40 שעות בשבוע!

אני אומרת לכם, זרקו אותי ישר למים העמוקים, ואני בכלל לא יודעת לשחות! 8 שעות כל הרגליים בנעליים לא ממש נוחות [אתם מכירים אותי, קודם "איך זה נראה?" ואחר כך, אם בכלל, "האם זה נוח?].

 

אבל אני לא מתלוננת [אוקיי, רגע, הצחקתי את עצמי], הצוות ממש נחמד והם פשוט מפצירים בנו להציק להם בקשר לכל שאלה, תהייה, ספק ו-"למה יש פה פח?" ועוד שלל דברים שאנחנו לא באמת רוצים לדעת.

 

כשישבנו בבוקר עם המנהל והוא הסביר לנו נהלים שונים של המקום, מספר פעמים הפריעו לו ואחרי זה כשהוא שאל, "איפה היינו?" אני ובן השירות השני [אכן, אמרתי בן] זיכינו אותו ב"אהה..." ארוך ונואש, עד שהלה נזכר בעצמו איפה הוא עצר. והוא עוד אמר לנו, "נראה אתכם, אני עושה לכם מבחן אם הקשבתם." ובכן, במבחן הזה נכשלנו בגדול. פעמיים. שלוש. יותר.

 

עובדה: תמיד כשאני אתעניין בקשר לאיזה משהו, זה יכלול בתוכו את המילה 'וגינה' [אתם זוכרים שאני עובדת עם בן, כן?]. מה, בסה"כ רציתי לדעת מה זה, כדי שאני אוכל לשייך את זה למדף הנכון!

 

יש להם יותר מקום לחלוקים מאשר לחפצים האישיים. התיק שלי נמצא בתוך ארון מטאטאים שנמצא בעצמו בתוך ארון שכולל גם שירותים.

 

עובדה: אין להם קונדומים. זה לא שבדקתי אישית את כל המגירות, אבל זה לא הוזכר בשום שלב של הסיור, אז הסקתי מכך שאין.

 

 

אני עייפה וג'סי מקרטני [אין קשר לחיפושית השורדת] עושה לי את זה.

 

אגב, האם קריעת צמיד יכולה להיות סמלית לקריעת החברות מ-4 החברות שנתנו לי אותו?

 

 

בהצלחה לכל מי שמתחיל משהו חדש! גם אם זה גליל של נייר טואלט ; )

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 1/9/2008 21:03   בקטגוריות אני, אופטימי, עבודה  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



9,164
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_Her Majesty_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _Her Majesty_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)