לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

.Until i say so

.It's all about me, then

כינוי:  _Her Majesty_

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סיכום שנת 2008


אני תמיד מוצאת את עצמי ב-31.12 קוראת פוסטים ישנים שלי. אולי הסיבה היא שאני רוצה לראות מה עבר עליי השנה, איך התמודדתי עם זה, מה רציתי להשיג ומה באמת השגתי.

 

בסוף השנה שעברה איחלתי לעצמי [ולכל שאר האנשים] לסיים את התיכון בהצטיינות. אני שמחה לדווח שלפחות זה התגשם.

הייתי יכולה, כמובן, לאחל לעצמי כסף, אבל אני אף פעם לא עושה את זה.

שלום ובריאות.

בריאות ושלום.

כל השאר יבוא מעצמו. אני מאמינה בזה, ומבקשת מכם להאמין גם.

 

 

השנה החולפת הייתה חשובה בשבילי, והגיע הזמן שאסכם את הדברים העיקריים.

 

- סיימתי את התיכון בהצטיינות, דבר ששאפתי אליו מאז שהבנתי שיש לי את היכולת לעשות זאת [מכיתה א' כנראה].

- אהבתי אדם. ולמרות שהאהבה נגמרה מזמן, לעולם לא אוכל להיות אדישה אליו, לעולם לא אוכל לשכוח אותו ותמיד יהיה לי אכפת.

- לקראת סוף שנת הלימודים התחלתי להסתדר עם אנשים שונים שקודם לא סבלתי. גיליתי שהם נחמדים למדי.

- סגרתי חמש שנים של משחקי חתול ועכבר בחיבוק אחד שאמר הכל.

 

"זאת הייתה שנה מעניינת..." הוא נעצר מולה באמצע הפרוזדור, המולה בית ספרית של סוף שנה גועשת סביבם. הוא הושיט את ידו ללחיצה וחיכה לתגובתה.

"כן..." היא הנהנה במבוכה כלשהי, מושיטה את ידה לעבר זו שלו.

הם לחצו ידיים, או אולי ידיהם קפאו באוויר לכמה שניות, שלובות זו בזו, מבטם ממוקד באדם שעומד מולם. ואז הוא משך אותה אליו לחיבוק, הראשון שאי פעם העניק לה, וגם האחרון.

זה לא היה מהיר, בדיוק כמות הזמן שהיא הייתה צריכה כדי לעכל את הסיטואציה המוזרה, אך הידידותית שבה הייתה שרויה ברגעים אלה.

ואז הכל נגמר. הוא הרפה ממנה, חסר מילים ממש כמוה. וכל אחד מהם פנה לדרכו, בשקט, בדממה טבעית, לא מביכה. והיא ידעה שתנצור את הרגע הזה לנצח. ואולי, היא קיוותה בסתר ליבה, גם הוא.

זה היה אקט טהור של ידידות, לא יותר מכך.

אני לא מאמינה שנדרשו לי חמישה חודשים כדי לתאר את זה. 

 

- התחלתי להאמין. במה ובמי, זה כבר נושא לפוסט אחר.

- הייתי במסיבות גיוס שונות.

- התחלתי שירות לאומי.

- קיבלתי עליי אחריות רבה. בכל פעם אני מבינה עוד ועוד את האחריות הגדולה ש"נופלת" עליך כבן אדם בוגר.

- צילמנו עם לי סדרת תמונות מדהימה ומגניבה. היה כיף מאוד.



- ביקרתי בארץ מולדתי [זאת הנקודה שבה כל האוקראינים מתחילים לקנא].

- אחרי 13 שנה, ראיתי שלג, הרחתי שלג, נגעתי בשלג.

 

 

 

ואיך אפשר בלי: שנת 2008-תרבות ובידור

 

אני חושבת שללא כל ספק שיר השנה, לפחות בשבילי, הוא

 

Alicia Keys – Superwoman

 

זה באמת שיר מדהים, עם נשמה ומשמעות. הקליפ לשיר מציג נשים שונות שעונות לתואר "סופר אישה" ולא פעם אחת מצאתי את עצמי מזילה דמעה בגללו.

 

 

סרט השנה

 

האביר האפל, הית' לדג'ר, אין מילים.

 

 

ספר השנה

 

דמדומים. יש לי המון ביקורת על הספר הזה, ולא הכל טוב שם.

אבל יש שם משהו שמושך ומהפנט את הקוראים לסיים את הספר בקריאה ובנשימה אחת.

אני חושבת שגיליתי את סוד הקסם, קוראים לו אדוארד.

 

 

זמר השנה

 

לא אחד, אם כי שניים.

 

Jesse McCartney ו- Ne-Yo. שניהם הוציאו השנה אלבומים מעולים, כל שיר יכול להפוך בקלות ללהיט.

הקליפים שלהם מושכים את העין, מקוריים ומעניינים. שניהם חקרו סגנונות מוזיקה שונים מאלה שהיו רגילים אליהם וזה גם הצליח להם.

ג'סי מק'קרטני, רק בן 21, אחראי ללהיט ההיסטרי Bleeding Love של Leona Lewis [אגב, הגרסה שלו לא רעה בכלל].

ני-יו אחראי לאינספור להיטים של ריהאנה. הוא כותב שירים לחצי מתעשיית המוזיקה [שירים טובים מאוד, יש לציין!] ועל כך מגיע לו התואר 'זמר השנה' ואפילו 'יוצר השנה'.

ולא שזה השפיע על הבחירה שלי, אבל שניהם גברים מושכים ביותר.

 

 

זמרת השנה

 

מצעדי הפזמונים בכל רחבי העולם לא משקרים: בריטני ספירס היא זמרת השנה. ואני חושבת שהזכיות המרובות שלה בטקסי המוזיקה השונים השנה הוכיחו את זה.

אני חייבת לציין, שכמעריצה של בריט בריט החל מהסינגל הראשון שלה, אני דיי גאה.

 

 

 

וכעת, כל שנותר לי הוא לאחל לכולם שנה טובה, שנת שלום ובריאות, הצלחה בצבא, בעבודה ובאוניברסיטה [מי בטכניון ומי בשנקר], שנה של אהבה ועשייה מבורכת.

וגם, שנה של אכפתיות ומודעות חברתית. אני מקווה בכל ליבי שהשנה נהיה טובים יותר, ושאחרים יהיו טובים אלינו, שנתברך בכמות נדיבה של סבלנות וסובלנות כלפי האחר, שלא נשנא אף אחד ושאף אחד לא ישנא אותנו.

 

 

אוהבת תמיד,

יולי.

 

יאמי, השמפנייה טעימה השנה! 

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 31/12/2008 23:51   בקטגוריות אני, אנשים, בגרות, ידידות, מוזיקה, נוסטלגיה, ספרים, סרטים, צילום, אופטימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שינוי אווירה


או אולי אף התחדשות.

 

הכינוי, הצבעים, התמונה, הכותרת והתיאור השתנו, הם הפכו לאני של עכשיו.

אולי כותרת הבלוג נשמעת מתנשאת, אבל אני לא רואה את עצמי כך. ולמרות זאת, זאת אני. אני חייבת שהכל יתבצע בדרך שלי, גם אם לעיתים היא שגויה.

אז בחרתי במשהו שישקף את האני של התקופה הנוכחית, מה גם שדיי נמאס לי מצבעים קודרים, רציתי משהו חם הפעם.

 

ובכלל היו לי מחשבות בכיוון של סגירת הבלוג, במילא אף אחד לא קורא פה.

אני אומרת לכם, מסובך להיות בת למזל תאומים. חשבתי לסגור ובמקום זה שיניתי עיצוב ונתתי לעצמי עוד הזדמנות.

אבל זה טוב, לא? אופטימי-משהו.

 

כל כך הרבה קורה בחיים שלי עכשיו, והייתי רוצה לשתף בזה מישהו שיבין אותי לגמרי, לא חלקית.

 

לפני כמה ימים ישבתי במסעדה לבד והזמנתי לעצמי מנה ענקית בשווי 69 ש"ח. אכלתי במשך שעה. חשבתי שהשתגעתי וכל המצב נראה לי הזוי, אבל העיקר שהיה טעים.

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 1/11/2008 21:55   בקטגוריות אני, בגרות, אופטימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ואני הרכוש של שירות לאומי!


מצטערת אם אני מעליבה מישהו, אבל...

מכירים את המטומטמים שמכריזים שהם רכוש צה"ל? ועוד מתגאים בזה! זה כאילו שהם אומרים, "טוב, אז עכשיו שנתיים/שלוש אני הופך לרכוש של מישהו, אין לי מוח, אני לא יודע איך חושבים, אני סתם סמרטוט." כאילו, מה ההיגיון בזה?

 

אז כמו שהבנתם, היום התחלתי את השירות הלאומי. בבית מרקחת. 8 שעות ביום [בממוצע], 5-6 ימים בשבוע, 40 שעות בשבוע!

אני אומרת לכם, זרקו אותי ישר למים העמוקים, ואני בכלל לא יודעת לשחות! 8 שעות כל הרגליים בנעליים לא ממש נוחות [אתם מכירים אותי, קודם "איך זה נראה?" ואחר כך, אם בכלל, "האם זה נוח?].

 

אבל אני לא מתלוננת [אוקיי, רגע, הצחקתי את עצמי], הצוות ממש נחמד והם פשוט מפצירים בנו להציק להם בקשר לכל שאלה, תהייה, ספק ו-"למה יש פה פח?" ועוד שלל דברים שאנחנו לא באמת רוצים לדעת.

 

כשישבנו בבוקר עם המנהל והוא הסביר לנו נהלים שונים של המקום, מספר פעמים הפריעו לו ואחרי זה כשהוא שאל, "איפה היינו?" אני ובן השירות השני [אכן, אמרתי בן] זיכינו אותו ב"אהה..." ארוך ונואש, עד שהלה נזכר בעצמו איפה הוא עצר. והוא עוד אמר לנו, "נראה אתכם, אני עושה לכם מבחן אם הקשבתם." ובכן, במבחן הזה נכשלנו בגדול. פעמיים. שלוש. יותר.

 

עובדה: תמיד כשאני אתעניין בקשר לאיזה משהו, זה יכלול בתוכו את המילה 'וגינה' [אתם זוכרים שאני עובדת עם בן, כן?]. מה, בסה"כ רציתי לדעת מה זה, כדי שאני אוכל לשייך את זה למדף הנכון!

 

יש להם יותר מקום לחלוקים מאשר לחפצים האישיים. התיק שלי נמצא בתוך ארון מטאטאים שנמצא בעצמו בתוך ארון שכולל גם שירותים.

 

עובדה: אין להם קונדומים. זה לא שבדקתי אישית את כל המגירות, אבל זה לא הוזכר בשום שלב של הסיור, אז הסקתי מכך שאין.

 

 

אני עייפה וג'סי מקרטני [אין קשר לחיפושית השורדת] עושה לי את זה.

 

אגב, האם קריעת צמיד יכולה להיות סמלית לקריעת החברות מ-4 החברות שנתנו לי אותו?

 

 

בהצלחה לכל מי שמתחיל משהו חדש! גם אם זה גליל של נייר טואלט ; )

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 1/9/2008 21:03   בקטגוריות אני, אופטימי, עבודה  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
9,164
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_Her Majesty_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _Her Majesty_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)