אני תמיד מוצאת את עצמי ב-31.12 קוראת פוסטים ישנים שלי. אולי הסיבה היא שאני רוצה לראות מה עבר עליי השנה, איך התמודדתי עם זה, מה רציתי להשיג ומה באמת השגתי.
בסוף השנה שעברה איחלתי לעצמי [ולכל שאר האנשים] לסיים את התיכון בהצטיינות. אני שמחה לדווח שלפחות זה התגשם.
הייתי יכולה, כמובן, לאחל לעצמי כסף, אבל אני אף פעם לא עושה את זה.
שלום ובריאות.
בריאות ושלום.
כל השאר יבוא מעצמו. אני מאמינה בזה, ומבקשת מכם להאמין גם.
השנה החולפת הייתה חשובה בשבילי, והגיע הזמן שאסכם את הדברים העיקריים.
- סיימתי את התיכון בהצטיינות, דבר ששאפתי אליו מאז שהבנתי שיש לי את היכולת לעשות זאת [מכיתה א' כנראה].
- אהבתי אדם. ולמרות שהאהבה נגמרה מזמן, לעולם לא אוכל להיות אדישה אליו, לעולם לא אוכל לשכוח אותו ותמיד יהיה לי אכפת.
- לקראת סוף שנת הלימודים התחלתי להסתדר עם אנשים שונים שקודם לא סבלתי. גיליתי שהם נחמדים למדי.
- סגרתי חמש שנים של משחקי חתול ועכבר בחיבוק אחד שאמר הכל.
"זאת הייתה שנה מעניינת..." הוא נעצר מולה באמצע הפרוזדור, המולה בית ספרית של סוף שנה גועשת סביבם. הוא הושיט את ידו ללחיצה וחיכה לתגובתה.
"כן..." היא הנהנה במבוכה כלשהי, מושיטה את ידה לעבר זו שלו.
הם לחצו ידיים, או אולי ידיהם קפאו באוויר לכמה שניות, שלובות זו בזו, מבטם ממוקד באדם שעומד מולם. ואז הוא משך אותה אליו לחיבוק, הראשון שאי פעם העניק לה, וגם האחרון.
זה לא היה מהיר, בדיוק כמות הזמן שהיא הייתה צריכה כדי לעכל את הסיטואציה המוזרה, אך הידידותית שבה הייתה שרויה ברגעים אלה.
ואז הכל נגמר. הוא הרפה ממנה, חסר מילים ממש כמוה. וכל אחד מהם פנה לדרכו, בשקט, בדממה טבעית, לא מביכה. והיא ידעה שתנצור את הרגע הזה לנצח. ואולי, היא קיוותה בסתר ליבה, גם הוא.
זה היה אקט טהור של ידידות, לא יותר מכך.
אני לא מאמינה שנדרשו לי חמישה חודשים כדי לתאר את זה.
- התחלתי להאמין. במה ובמי, זה כבר נושא לפוסט אחר.
- הייתי במסיבות גיוס שונות.
- התחלתי שירות לאומי.
- קיבלתי עליי אחריות רבה. בכל פעם אני מבינה עוד ועוד את האחריות הגדולה ש"נופלת" עליך כבן אדם בוגר.
- צילמנו עם לי סדרת תמונות מדהימה ומגניבה. היה כיף מאוד.
- ביקרתי בארץ מולדתי [זאת הנקודה שבה כל האוקראינים מתחילים לקנא].
- אחרי 13 שנה, ראיתי שלג, הרחתי שלג, נגעתי בשלג.
ואיך אפשר בלי: שנת 2008-תרבות ובידור
אני חושבת שללא כל ספק שיר השנה, לפחות בשבילי, הוא
Alicia Keys – Superwoman
זה באמת שיר מדהים, עם נשמה ומשמעות. הקליפ לשיר מציג נשים שונות שעונות לתואר "סופר אישה" ולא פעם אחת מצאתי את עצמי מזילה דמעה בגללו.
סרט השנה
האביר האפל, הית' לדג'ר, אין מילים.
ספר השנה
דמדומים. יש לי המון ביקורת על הספר הזה, ולא הכל טוב שם.
אבל יש שם משהו שמושך ומהפנט את הקוראים לסיים את הספר בקריאה ובנשימה אחת.
אני חושבת שגיליתי את סוד הקסם, קוראים לו אדוארד.
זמר השנה
לא אחד, אם כי שניים.
Jesse McCartney ו- Ne-Yo. שניהם הוציאו השנה אלבומים מעולים, כל שיר יכול להפוך בקלות ללהיט.
הקליפים שלהם מושכים את העין, מקוריים ומעניינים. שניהם חקרו סגנונות מוזיקה שונים מאלה שהיו רגילים אליהם וזה גם הצליח להם.
ג'סי מק'קרטני, רק בן 21, אחראי ללהיט ההיסטרי Bleeding Love של Leona Lewis [אגב, הגרסה שלו לא רעה בכלל].
ני-יו אחראי לאינספור להיטים של ריהאנה. הוא כותב שירים לחצי מתעשיית המוזיקה [שירים טובים מאוד, יש לציין!] ועל כך מגיע לו התואר 'זמר השנה' ואפילו 'יוצר השנה'.
ולא שזה השפיע על הבחירה שלי, אבל שניהם גברים מושכים ביותר.
זמרת השנה
מצעדי הפזמונים בכל רחבי העולם לא משקרים: בריטני ספירס היא זמרת השנה. ואני חושבת שהזכיות המרובות שלה בטקסי המוזיקה השונים השנה הוכיחו את זה.
אני חייבת לציין, שכמעריצה של בריט בריט החל מהסינגל הראשון שלה, אני דיי גאה.
וכעת, כל שנותר לי הוא לאחל לכולם שנה טובה, שנת שלום ובריאות, הצלחה בצבא, בעבודה ובאוניברסיטה [מי בטכניון ומי בשנקר], שנה של אהבה ועשייה מבורכת.
וגם, שנה של אכפתיות ומודעות חברתית. אני מקווה בכל ליבי שהשנה נהיה טובים יותר, ושאחרים יהיו טובים אלינו, שנתברך בכמות נדיבה של סבלנות וסובלנות כלפי האחר, שלא נשנא אף אחד ושאף אחד לא ישנא אותנו.
אוהבת תמיד,
יולי.
יאמי, השמפנייה טעימה השנה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
