לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

.Until i say so

.It's all about me, then

כינוי:  _Her Majesty_

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אם הייתי יודעת מה לומר לכם...


סביר להניח שגם אז הייתי שותקת.

כי זאת אני, הטיפוס השתקן, שומרת הכל לעצמי.

 

יש לי הרגשה שאנשים חושבים שאני מוזרה, כי אני שותקת.

לפעמים כשמספרים לי משהו או מסבירים, אני לא מגיבה ואז חושבים שלא הבנתי. הם מסתכלים עליי במבט קצת מיואש, חושבים שצריכים להסביר לי שוב, אבל אני מבהירה להם שהבנתי. לא צריך להסביר שוב.

אני מאכסנת את כל פיסות המידע שאני צוברת בזיכרון ומשתמשת בהם כשצריך.

 

לפעמים אנשים מופתעים ממני כשאני זוכרת דברים שציינו באוזניי מזמן. הם לא יודעים שאני יודעת יותר ממה שהם מתארים לעצמם.

 

האם זה רע להיות טיפוס שתקן? לפעמים. ולפעמים לא. תלוי מה יוצא לי מזה.

 

 

הרהורים של שישי בלילה.

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 23/1/2009 22:47   בקטגוריות אני, אנשים, תהיות, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



The way I feel right now


.Green eyed monster

.Jealous bitch

.Possessive

 

וזה רק על קצה המזלג.

 

אז כמו כל נקבה טיפוסית ומטומטמת, אני הולכת ועושה את כל הטעויות האפשרויות בקשר למישהו שאני אפילו לא מרגישה אליו שום דבר חוץ מידידות עמוקה, לכאורה.

ואיך אני יכולה לא לשנוא את עצמי על כך? כשאני תמיד מנסה לנהוג כמו מישהי בוגרת ובעלת שיקול דעת. Ha-ha, think again.

בנות, בוגרות ככל שיראו פיזית ומנטלית, תמיד יתגלו בסוף כנקבות בכייניות, אובססיביות ורכושניות, ללא יוצא מן הכלל. וזה דיי מפתיע, לא? לשמוע הצהרה כזאת מבחורה. ובכן, אתם לא תהיו הראשונים שיאשימו אותי בשוביניזם [אל תתפלאו, יש עוד בנות כמוני].

 

אני מרגישה כאילו קראתי איזה ספר של עצות של 'עשה ואל תעשה' בקשר ליחסי בנים-בנות ואז הפכתי אותו על תוכנו ויישמתי את הכל הפוך.

אולי אני אאשים את הקיץ, זה מה שכולם עושים כאן לאחרונה. אולי נמס לי המוח מרוב החום, או מרוב שאני לא מוצאת לעצמי תעסוקה, או שאולי אני סתם מפגרת שלא רוצה להודות בזה. כן, זה יכול להיות זה.

 

ואני שואלת [אתכם, את עצמי, את הקול הקטן בראש שלי שתמיד מתעקש לזמזם מנגינות של ריהאנה...], למה לי להתנהג בצורה כזאת?

לפני הרבה זמן הבהרתי למישהו שאנחנו רק ידידים, שהוא כמו אח בשבילי [איכ, נכון שזה היה מגעיל מצידי לומר לו דבר כזה?] וכ'ו... ולא עשיתי עניין כשהוא סיפר לי אחרי זה על בחורה שמוצאת חן בעיניו.

אבל הפעם אני כן עושה קצת עניין, קצת עניין וקצת דברים אחרים. שמישהו יתן לי סטירה, בבקשה.

 

אני חושבת שאולי קצת קיוויתי שנוכל להיות 'משהו' מעבר אם ניפגש בקרוב, כי הוא הרי בכל זאת היה דלוק עליי...

זה בטח בגלל שאין לי חבר. בטוח.

האם זה התסמין הראשון לבחורה נואשת? אבוי, אני לא רוצה להדרדר לכך!

בלי לשים לב אני יכולה למצוא את עצמי באיזו קבוצת תמיכה של 'נואשות אנונימיות', או גרוע יותר... באתר הכרויות!

 

תמיד תהיתי מה המקבילה היהודית לנזירה, עד היום לא מצאתי תשובה. לא נראה לי שיש אחת כזאת!

אתם לא חושבים שזאת אפלייה נוראית? למה נשים נוצריות יכולות לחיות להן חיי פרישות בשלווה, בזמן שהנשים היהודיות יכולות מקסימום להיות דתיות אדוקות ולקבל סקס פעם בחודש? [ועל הדרך להוליד עוד ילד]

האם סיפרתי לכם את הבדיחה שאפשר לדעת כמה פעמיים דתיים קיימו יחסי מין לפי מספר הילדים שיש להם? לא? טוב, כי זה בטח לא חינוכי ומעליב [זה מזכיר לי עוד בדיחה שהמורה לתולדות האומנות סיפרה לנו על דתיים ותנוח... לא משנה].

 

ואני הולכת לנסות ולגרום למשחקים בפייסבוק לעבוד, שוב.

 

 

 

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 23/8/2008 18:29   בקטגוריות אני, תהיות, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרושים: מגשימי חלומות


שמעתי שיש אנשים שעושים את זה, שמגשימים לאחרים חלומות.

אני לא יודעת עד כמה נכונות האגדות וסיפורי המעשיות, על האנשים הקטנים שחיים בארצות רחוקות, לעיתים כאלה שאיש מעולם לא שמע עליהן.

ואולי הם חיים בתוך הראש שלי, בדמיון ויוצאים רק בלילה, כשאני ישנה.

אולי הם שותלים במוחי ובלבי... מה? משהו. לא ידוע. אז נקרא לזה 'הדבר', לפחות לעת עתה, עד אשר אבין מה הוא אותו 'דבר'. ואיך הם עושים את זה? באיזו דרך? איש אינו יודע.

יש אנשים המפקפקים בקיומם, ואחרים טוענים שרק חולמים בהקיץ לא מעשיים ממציאים דברים מעין אלה, כי אין להם משהו טוב יותר ומועיל יותר לעשות בזמנם החופשי. ממנו, הם טוענים, יש להם דיי והותר.

 

אך אני שמעתי שקיימים האנשים האלה שמגשימים חלומות. איש אינו ראה או שמע אותם, אך ישנם כאלה הסבורים שהם שם. איפה? אני לא יודעת. והאם הייתי רוצה לדעת? גם את זה איני יודעת.

יש אנשים שמבלים את כל חייהם בחיפוש אחר האמת. אבל כשהם מוצאים אותה, ואם בכלל, האם זה הופך אותם למאושרים יותר?

אולי אני לא רוצה לדעת את האמת. אני מעדיפה לחפש אחריה, להניח שהיא קיימת. אי שם... מעבר לעננים ולקשת, אך היא אינה מושגת. כי זהו היופי שבדבר-החיפוש. מעניין אותי יותר לתהות מאשר לגלות את כל העובדות בבת אחת ובכך להניח לעניין, כאשר הכל ידוע וברור, כאשר לא נותר דבר לגלות. יהיו אנשים שיאמרו שזה בזבוז זמן, הרי מה הטעם להעביר את כל חייך ברדיפה אחר חלומות בלתי מושגים, מאשר לצאת ולהגשים כמה מהם.

אבל איך? זאת השאלה המרכזית שמעסיקה אותי.

לשם כך קיימים מגשימי החלומות. לא כולם מאמינים בהם, חלקם אף סוברים שאלה המצאות מגוחכות של הסופרים והחולמים, שמטעים את כל האנשים האחרים וגורמים להם לתהות.

אך האם זה רע לתהות? ומה רע בזה, בעצם? האם האדם צריך לקבל את גורלו וייעודו סתם כך? בלי לתהות למה הוא נבחר לתפקיד זה או אחר, ומה הוביל לכך, והאם ישנה אפשרות להתחלף עם מישהו אחר? וגם אם לא, האם אדם צריך לקבל את אשר נגזר עליו ללא עוררין?

גישות שונות לכך, וכל אחד יאמין במה שהוא ירצה. אני לא יודעת במה אני מאמינה, אני עדיין מחפשת אחר האמת שלי, שהיא אי שם... אולי בקצה הקשת, שאיש אינו יודע היכן מיקומה המדויק, ממתינה לי עם לפרקון וקדרה מלאה בזהב שאותו איני צריכה כלל.

 

והאנשים שמגשימים חלומות, אם הם בכלל אנשים... ואולי יצורים שאיש מעולם לא ראה כמותם? במה הם מאמינים? על מה הם חושבים? ולמה דווקא הם נבחרו לתפקיד החשוב הזה-להגשים חלומות. האם הם תוהים על כך מידי פעם? כאשר מקפצים מאדם אחד למשנהו, מגשימים עוד חלום ועוד חלום, ולו הקטן ביותר.

 

אתם חושבים שהם נמצאים שם, איפה ש'שם' לא יהיה... וכיצד הם עושים זאת? ומשתילים את 'הדבר' המופלא, זה שאינו ידוע לאיש, במוחנו ובלבנו. ואיך זה לא נגמר להם? 'הדבר' הזה. נראה שיש להם כמות מספקת ממנו, אך לא יותר מידי. משום שהם שומרים את 'הדבר' לאלו שבאמת ובתמים זקוקים לו. אך אבוי לכם לקרוא להם קמצנים. לא. הם פשוט עושים את מה שהם צריכים, ממלאים אחר הייעוד שלהם. כמו כל אחד מאיתנו, הלא כן?

 

ואם תשאלו אותי אם אני מאמינה בקיומם והאם כבר מצאתי אותם, תשובתי תהיה כן ולא. מצאתי אותם לעת עתה, הם רדומים מעט כעת, אינם רוצים להגשים לי אף חלום ואיני יודעת מה הסיבה לכך, או שכן. אולי אני כן יודעת, פשוט לא ממהרת לומר לכם, שלא תעשו את אותה הטעות כמוני וגם מגשימי החלומות שלכם, במידה ותמצאו אותם, ינמנמו להם בשקט ב... שם. איני יכולה לומר לכם מהו המקום, שהרי, אתם צריכים למצוא אותו לבד, כך אני מאמינה.

ומהצד השני, אני תמיד יודעת שכאשר מגשימי החלומות שלי יסיימו את עבודתם הנוכחית, אצא לחפש מגשימי חלומות אחרים, ואתחיל את המסע שלי מההתחלה. זה מעגל, אתם מבינים, מעגל נצחי שאינו יכול להגמר. טוב, אולי הוא כן, אך איני מתכוונת לומר לכם מה הדרך לסיים אותו. איני עוסקת בכישוף או קסם, רק באמת, אם היא קיימת, ואיני רוצה להטעות אתכם ולהוביל אתכם לדרך רעה.

 

אוכל לרמוז לכם, אם תרצו בכך, היכן יש לחפש אותם. חכו, לא יהיה צורך בנעלי ההליכה הטובות ביותר שלכם, אינכם צריכים להתכונן למסע ארוך ומתיש. ואולי כן? אולי בעצם כן, תתכוננו. אך השאירו את הנעליים בצד, זהו אינו מסע פיזי, השרירים שלכם לא יכאבו כלל כתוצאה ממסע זה. למעשה, אינכם צריכים ללכת רחוק בכלל, ואולי חלקכם צריכים לנדוד למקומות שבהם אף פעם לא היו, כי לא העזו. כדי להתחיל במסע עליכם להתרווח על הכורסא האהובה עליכם, או על הספה, או בכל מקום שבו אתם מרגישים בנוח. הצעד הבא הוא לעצום את עיניכם ולהרפות את השרירים. לא טוב להיות מתוחים כאשר יוצאים למסע מעין זה, לכך יהיה לכם זמן בהמשך.

ואחר כך, ובכן, איני יכולה לומר יותר מכך. הרשות לכך אינה נתונה לי. אז אני מניחה שאת החלק הבא תצטרכו לגלות לבד.

 

והאנשים המגשימים חלומות, שברשותם נמצא 'הדבר', אשר חיים 'שם' ואולי אף קרויים בשם 'זה', האם תמצאו אותם אי פעם? האם הם קיימים? אולי כן ואולי לא. זה תלוי בכם, אם יהיה לכם מספיק אומץ לגלות.

 

אם כך, הדבר היחיד שנותר לי הוא לאחל לכם בהצלחה. 

 

 

 

ניסיתי להמנע מסתירות פנימיות, אבל אם בכל זאת תמצאו כמה... תאשימו את מרקורי! אין מה לעשות, אני בת מזל תאומים טיפוסית ועל כן בעלת סיכוי גבוה לפיצול אישיות :P

נכתב על ידי _Her Majesty_ , 4/7/2008 22:52   בקטגוריות אומנות, אני, סיפרותי, תהיות, פילוסופיה  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



9,164
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_Her Majesty_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _Her Majesty_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)