להיות חולה כשבחוץ חמסין זה ממש לא כיף.
היום התעוררתי לפני זריחת השמש, סידרתי את התיק [כי התכוונתי ללכת לבי"ס] ואז חזרתי לישון. ואני שואלת: איפה ההיגיון?
וגם אנשים שמתעללים בך באייסיקיו וצוחקים עלייך זה לא משהו, אם כי אני חייבת להודות שזה היה טיפה משעשע.
אבל לא על זה אני רוצה לדבר.
אתמול קראתי כתבה שאיזה אנונימי אחד קורא לאנשים לחתום על עצומה לפיטורי יאיר לפיד בגלל כתבה שהוא פרסם.
בכתבה הוא מדבר על כך שהדבר החשוב ביותר שאתה צריך הוא כישרון, ולא פרוטקציות ויחצ"ן טוב.
אני יודעת שזה נשמע נורא מוזר מפי אחד שאבא שלו הוא דמות מוכרת במדינה.
אז קראתי את הכתבה המדוברת ואני חייבת לציין שבסופה פשוט רציתי לקום ולמחוא כפיים לאיש.
לא זכור לי שאי פעם קראתי משהו שלפיד כתב, ואני ממש מצטערת על זה עכשיו.
השפה שלו פשוטה ורעננה, גדושה בציניות וחוש הומור [כמו שאני אוהבת] והוא כותב דברים כל כך נכונים.
אתמול קראתי שחתמו על העצומה כבר מעל 300 אנשים. לפי ההערכות שלי, ערסים ופקאצות בנות 12.
ולאותו אנונימי אני ממליצה בחום למצוא לעצמו עבודה [במשרד, אם יהיה לו מזל. בניקיון הרחובות-אם יהיה לו עוד יותר מזל, זה מה שמגיע לו], שהרי הוא לעולם לא יתפרסם, רק הקנאה שלו באנשים מצליחים ואיכותיים תמנע את זה.
וזה נורא מוזר לי, כי אני לא נוטה להעריך אנשים מארצנו הקטנטונת [חוץ מהראל סקעת, אולי], אבל יאיר לפיד הוא יוצא דופן.
אני חושבת שבאמת יש לו את זה.
וכעת, תוצר נוסף של המחלה מאתמול...
שירת רחל ופרשנות חדשנית שלי
אני מזהירה אתכם, התוכן אינו מתאים לילדים קטנים! אז אם אתם מחליטים לקרוא, על אחריותכם!
וגם, זה שיר לבגרות. אז אם מישהו מתבלבל בעקבות הקריאה ומחליט לנתח את השיר לפי הפירוש שלי, אל תאשימו אותי.
פגישה, חצי פגישה/רחל
פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,
קטעי ניבים סתומים-זה די...
ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר
משבר האושר והדווי.
אך סכר שכחה-בניתי לי מגן-
הנה היה כלא היה.
ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן,
לשתות ממנו לרוויה.
ועכשיו שוב, הפעם עם פירושים.
פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר, [דמיינו שני אנשים צעירים שנפגשו במקרה ונדלקו זה על זו].
קטעי ניבים סתומים-זה די... [הם החליפו ביניהם מספר מילים, יותר מזה לא היה צריך. הם החליטו לזרום עם הרגע].
ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר [הבחורה, שמזמן לא היה לה קטע עם אף אחד, התרגשה].
משבר האושר והדווי. [היא הייתה מאושרת, אם כי עצובה, כי ידעה שזה יהיה רק סטוץ, והיא כמהה למערכת יחסים נורמלית].
אף סכר שכחה-בניתי לי מגן- [היא אמרה לעצמה שהיא סיימה עם הסטוצים].
הנה היה כלא היה. [אבל מסתבר שלא].
ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן,[ובכן, אני חושבת שכאן כבר הכל ברור. היא עומדת על ארבע ומחכה ל"אגם הסואן" שיפרוץ החוצה. אז ככה הם קראו לזה בזמנו, לבריאות להם].
לשתות ממנו לרוויה. [הסיום הגדול! רגע השיא. הקלימקס, אם תרצו. היא מקבלת את מה שרצתה מההתחלה. יופי לה].
אני תוהה אם שווה להפיץ את הפרשנות הזאת בכיתה. הממ...
תשובות לשאלון השבועי
האם אי פעם למדת לקרוא תווים?
אתם נורא תופתעו, אבל כן.
מן הסתם כבר שכחתי הכל, זה היה ממש מזמן...
מה יותר שווה, פסנתר או גיטרה?
לכל כלי יש את הייחוד שלו. גיטרה ופסנתר אלו הם שני הכלים המוזיקליים האהובים עליי.
אני אוהבת לשמוע קטעי סולו של גיטרה חשמלית, ומצד שני מעריצה את הנגינה הפשוטה בגיטרה הקלאסית המלווה בשירה.
ופסנתר, הכל בו סובב סביב קלאסיקה.
ושילוב של שני הכלים המופלאים הללו הוא הטוב ביותר, לדעתי.
האם המילה "מפתח פה" אומרת לך משהו?
לא, אני מכירה רק את מפתח סול.
מה הלהקה / זמר האהוב עלייך?
האם מישהו רוצה לזרוק ניחוש פרוע פה?
לא?
לא ציפיתי אחרת.
אני חושבת שהתשובה הנכונה תהיה: דארן הייז (Darren Hayes).
*התמונה להמחשה בלבד! שלא תעיזו להזיל עליו ריר או לשמור את התמונה הזאת במחשב שלכם, חלאות.
[הזכויות שמורות לגאון שצילם את התמונה הזאת, השם שלו מצויין בתחתית התמונה].
האם אי פעם שרת / ניגנת לפני קהל גדול?
הקהל הגדול ביותר ששרתי בפניו הוא 10 בובות הפרווה שעל המדף שלי.
אה, וגם הייתי במקהלה בטקס הסיום של כיתה ו', אבל מי באמת שמע אותי?
אם היית נוחתת על אי בודד והיה לך רק דיסק אחד, איזה דיסק זה היה?
שאלה מכשילה.
אני חושבת שהדיסק הנבחר שלי יהיה [לפחות לעכשיו] This Delicate Thing We've Made של לא אחר מאשר Darren Hayes.
זה דיסק כפול [25 שירים], אבל זה לא נחשב לרמאות, נכון? זה עדיין דיסק אחד!
מוסיקה בעברית או בשפות אחרות?
ברור שמוזיקה בשפות אחרות. אנגלית, ליתר דיוק.
לאחרונה גיליתי שמילות השירים ברוסית מטומטמות להפליא, אבל הי, עדיין נחמד לשמוע את זה.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא שוללת מוזיקה בעברית, אני פשוט לא מוצאת כל היגיון בשירים עכשיווים ובכותביהם המסוממים.
טוקיו הוטל או בטהובן?
למה חייבים לתקוע אותם בכל פינה? [XD אוקיי, זה נשמע הזוי].
בטהובן, ברור.
בן ששר או בת ששרה?
בן.
יש מספר זמרות עם קול נורא עוצמתי שאני אוהבת, אבל אני אוהבת לשמוע יותר בנים.
אני חושבת שזה טבעי שבנות יאהבו לשמוע בנים, ובנים יאהבו לשמוע בנות [בעיקר במוזיקת פופ].
אבל כל אחד ומה שעושה לו את זה... אני לא שופטת אף אחד :P
האם לדעתך מוסיקה = חיים?
כמובן.
הרבה אנשים לא מבינים את זה. כולם אוהבים לשמוע מוזיקה, זה ברור. אבל יש אנשים, כמוני, שמוזיקה בשבילם זה לא רק משהו כדי להעביר את הזמן, זה הרבה יותר. מוזיקה זה הכל.
מילים זה הדבר החזק ביותר שקיים, ואני מעריצה אנשים שיוצרים בעזרתן שירים בעלי משמעות.
לא אכפת לי אם לא תבינו, העיקר שאני מבינה.
יולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
