הוא תהה איזו מסכה עליו לשים,
ולכן ביקש את עזרתי.
הכתומה?
לא, לא נראה לי.
עורך בהיר,
והכתום,
תווי פניך לא הולם.
והלבן? לבן זה טוב,
אכן, לבן צבע יפה,
אך מתלכלך הוא ודוהה,
וגם נקי הוא, תמים,
ואתה אינך כזה.
והכחול? יפה, נכון?
ובכן, אולי,
אך זה לא הגוון.
אדום. אדום את כן אוהבת?
איני אכחיש,
את הצבע אני מחבבת.
אך משהו בו נראה מוזר,
תמשיך הלאה,
בהמשך, אם לא תאהב,
תמיד נוכל לחזור.
אחרי התלבטויות קשות,
הצעתי לו את השחורה לנסות.
היא מסתורית מעט, נכון,
אבל זה בדיוק העניין.
אך דבר אחד רצוי שתדע,
יפה לך גם בלי המסכה.
שהרי פנים נאות כאלה,
בהן יחשוק כל גבר,
לא ראוי להסתיר מאחורי פיסה של פלסטיק,
בלעדיה, יקירי, אתה נראה פנטסטי.
ואני, אתה הרי יודע,
דוגלת במראה פנים,
בשפתיים היפות, בחיוך המקסים,
במבט הזה בעיניים,
שחוצה אותי לשתיים.
אז תיפטר מהמסכה,
תבוא טבעי, כמו שאתה.
וגם אם תחליט על צבע זה או אחר,
אני אוהב אותו, ללא ספק,
וגם אותך,
לא פחות,
כי אם יותר.
אל תשאלו מאיפה זה בא לי, הזוי מידי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
