.Until i say so

סביר להניח שגם אז הייתי שותקת.

כי זאת אני, הטיפוס השתקן, שומרת הכל לעצמי.

יש לי הרגשה שאנשים חושבים שאני מוזרה, כי אני שותקת.

לפעמים כשמספרים לי משהו או מסבירים, אני לא מגיבה ואז חושבים שלא הבנתי. הם מסתכלים עליי במבט קצת מיואש, חושבים שצריכים להסביר לי שוב, אבל אני מבהירה להם שהבנתי. לא צריך להסביר שוב.

אני מאכסנת את כל פיסות המידע שאני צוברת בזיכרון ומשתמשת בהם כשצריך.

לפעמים אנשים מופתעים ממני כשאני זוכרת דברים שציינו באוזניי מזמן. הם לא יודעים שאני יודעת יותר ממה שהם מתארים לעצמם.

האם זה רע להיות טיפוס שתקן? לפעמים. ולפעמים לא. תלוי מה יוצא לי מזה.

הרהורים של שישי בלילה.