ואו.

המון זמן שלא כתבתיפה, ואם כתבתי אלה הן היו כמה שורות חסרות פואנטה סתם כי רציתי לפרוק טיפה.

אז מה חדש?

כלום, אני עדיין בצבא,

אומנם כבר שנה ו3 אבל עדיין בחור המסריח הזה, בודקת תעודות ומכוניות  בגבול רמאללה ושואפת לשלום, כי ככה אני

חייה בסרט של מלכות יופי,

לפחות האייקיו שלי יותר גבוה מרובן... כך אני מקווה לפחות.

יש לי את שרון,

פעם הייתיי  משווה אותו לחבר לשעבר שלי וזה ממש לא בריא, אבל זה קורה,

וכל פעם שזה קורה אני מווסתת את המוח שלי ל180 מעלות וחושבת על גראס, כי זה תמיד מנחם.

אני מודה, טוב לי איתו, הוא אוהב אותי ואני אותו,

הוא מתנהג אליי כמו שאף גבר לא התנהג אליי מעולם (חוצ מאבא שלי שתמיד היה ג'נטלמן אמיתי, אבל גברים כמוהו לא מייצרים כבר מזמן)

הוא עוזר לי בכל כך הרבה דברים, סובל את הדכאון הקליני שלי ושינויי המצבי רוח התמידיים שלי, את העצבים החלשים שלי ואת הטיפשות הבלתי פוסקת שלי.

והוא אפילו פותח לי את הדלת במכונית..ולא, חבר שלי לא בן 60 אלא בן 21 וזה מה שעושה אותו לבן אדם שאני כל כך אוהבת...

טוב דיי לקיצ'יות, מספיק השקעתי על זה כמה שורות, ועכשיו אני אחזור לעצמי.

אני שונאת המערכת הצבאית,

אבל רוצה להיות קצינה יותר מהכל!

אני כ"כ אוהבת גראס,

אבל צריכה לנקות את עצמי כל פעם מחדש בגלל מ'צח הזונות,

והאבסורד בדבר, שאני משטרה צבאית, מעברים כן ? שלא תחשבו שאני איזה אחת שמחלקת דוחות כדי לצאת הבייתה יותר מוקדם..

ו..אמממ... אני רוצה להיות יותר רזה ...?!

ועכשיו לתמונות.