פתקיות דביקות

הפגישה נקבעה ב 10:10 בבניין משרדים במתחם הבורסה ברמת גן. הגעתי בלבוש מסודר ואפילו מסורק, בכל זאת, מרכז העסקים של המדינה. כירושלמי טיפוסי יש לי בעיה עם כל בניין שיש בו יותר מחמש קומות, לכן כשנאמר לי שמשרדו של עו"ד בועז שטרן נמצע בקומה הארבעים ושתיים חשתי פיק ברכיים קטן. נכנסתי למשרד, התיישבתי והתחלתי ללמוד את סביבתי. ספות עור, דיפוני עץ על הקירות, מספר צמחים שיכניסו טיפה ירוק בעניים ושלט גדול שעליו התנוססה הכתובת "בועז שטרן - עורכי דין", חתיכת אגו יש לבחור, אבל על זה בהמשך. כיוון שאדון ושות' התעכב באיזה עניין החלטתי לנצל את העובדה שאני נמצא כל כך גבוה משאר העם ולבדוק את הנוף מהחלון. העיר שעד ליפני שנייה נראתה לי כמו צרור רחובות לא קשורים (היי ! בואו נבטל את כל הפניות שמאלה ונראה איך הם יסתדרו שם) הפכה למגה-פוליס עצום עם כבישים רחבים והמוני אנשים שנוהרים איש-איש לעסקיו, ללא ספק ממבט הציפור גם באר שבע תיראה יפה.

"תגיד, אתה לא מכאן, נכון ?" שאלה אותי אחת המזכירות של מר ושות', השעה הייתה מוקדמת ולא היו קליינטים במשרד חוץ ממני. כבר מזמן הבנתי שתל אביב היא סוג של לוס אנג'לס, תל אביבים אמיתיים הם אלה שיושבים בערב בשד' רוטשליד ומאכילים את היונים, רוב רובם של התל אביבים הגיעו אליה בשלב כזה או אחר בחייהם.

"לא, אני לא מכאן, אבל העובדה שהגעת מדרום הארץ ליפני שנה והפכת ליהיות מזכירה של עו"ד חשוב לא עושה אותך יותר טובה !!" מאיפה כל הרוע הזה ?

"לא, אני ירושלמי, יש לך עין טובה, איך הבחנת ?"

"ראיתי איך אתה מסתכל מהחלון, גם אני כשבאתי לכאן מבית שאן בזמנו התלהבתי מהנוף, עכשיו זה כבר משעמם. גם דורית (ניחשתי שהיא קיבוצניקית) כשהגיע מהמושב שלה הייתה מהופנטת לחלון בהתחלה. או, מר שטרן יקבל אותך עכשיו."

מר שטרן התברר ליהיות בחור בן כשלושים, לבוש בחולצת פייר קרדן יקרה ומגוהצת עד שלמות, מכנסיים תואמות ועניבה שמחירה הוא בגודל החוב הלאומי של רואנדה. על אפו היו משקפיים עדינים מוזהבים ומבטו היה טיפה לא מרוכז. במילים אחרות זה אותו ילד הכאפות שבבית ספר הסתובב עם פלטות בשיניים ובהפסקות היה רץ לחדר מחשבים של בית הספר כדי לעזור. ללא ספק, הבחור מנסה לפצות על שנים אבודות של חוסר כבוד.

מהר מאוד התברר שהבחור אולי נראה כילד לפלף אך בעצם הוא בן זונה קשוח שמכיר את עבודתו ומוכן לפרק את הצורה לכל אלא שצחקו עליו בעבר....   

במעלית שלקחה אותי לחניה היו עוד מספר "לפלפים" שדיברו על כך שאחד מהם עשה טעות קטנה ועכשיו חסרים לו רק שלוש מאות אלף שקל, אבל הוא כבר דיבר עם הבנק והם מוכנים לחסות את זה...

מוסר השכל: ילדים, אל תצחקו על חנונים בבית הספר, הם הולכים ליהיות הבוסים שלכם (ביל גייטס).