החיים הינם הבלתי ידוע והבלתי ניתן לידיעה, פרט לעובדה שמטרתנו היחידה בחיינו היא להשאר בחיים זמן רב ככל שנוכל.

ג'ונתן השחף גילה כי השיממון והפחד והזעם הינם הסיבות לכך שחייו של שחף כה קצרים הם, ולאחר שסילק את אלה ממחשבתו היו חייו ארוכים וטובים מאוד.

"מדוע אין כאן רבים יותר מבני עמנו? הרי במקום ממנו באתי היו..."

"...אלפים רבים של שחפים, אני יודע." סאליוואן נד בראשו. "התשובה היחידה שאני מכיר, ג'ונתן, היא זו שאתה הינך שחף אחד ממליון. מרביתנו הגענו לכאן לאחר דרך איטית וארוכה. עברנו מעולם אחד אל אחר הדומה לו כמעט בדיוק, שכחנו מייד מניין באנו, לא ייחסנו כל חשיבות למקום אליו אנו הולכים, חיינו את חיי הרגע. האם יודע אתה כמה חיים היה עלינו לחיות בטרם השכלנו להבין כי החיים הם יותר ממזון וממלחמה ומרכישת עוצמה בתוך העדה? אלף חיים, ג'ון, רבבת חיים! ומאה חיים נוספים עד החילנו ללמוד את משמעות השלמות, ועוד מאה חיים עד שהבנו כי מטרת חיינו היא לכלות אותה שלמות ולהעבירה הלאה. אותו חוק עצמו חל עלינו גם כעת, כמובן: את עולמנו הבא בוחרים אנו באמצעות הדברים אותם אנו לומדים - אותן מיגבלות ואותן מועקות עופרת שעליהן חייב אתה להתגבר."

הוא מתח כנפיו ופנה אל מול הרוח. "אך אתה, ג'ון," אמר, "למדת כה רבות בעולם אחד עד שלא הצטרכת כלל לאלף חיים על מנת להגיע לחייך אלה."

ככל שהרבה ג'ונתן ללמוד את שיעורי טוב הלב, ככל שעמל להבין את טבעה של האהבה, כן גבר רצונו לשוב אל האדמה. שכן, למרות עברו הכאוב והבודד נולד ג'ונתן השחף להיות מדריך ומורה; אילו נתאפשרה לו דרכו שלו בהוראת האהבה, כי אז העניק מעט מן האמת שראה לשחף שלט  ביקש אלא הזדמנות לחזות באמת במו עיניו.

"אותם שחפים, במקום ממנו באת, נטועים באדמה, צורחים ונלחמים בינם לבין עצמם. הם רחוקים מגן העדן מרחק אלף מילין - ואתה טוען כי רצונך להראותם את גן העדן מן המקום בו הם עומדים! הרי אינם מסוגלים לראות את קצות כנפיהם, ג'ון! הישאר כאן. עזור לשחפים החדשים הבאים הנה, לאלה שהגביהו עוף דיים כדי להבין את מה שבפיך לומר להם."

ג'ונתן נשאר והדריך את הציפורים החדשות שהגיעו; כולן היו נבונות ומהירות ללמוד. אך התחושה הנושנה שבה לפקדו. והוא לא יכול שלא  להרהר באותו שחף, אותם שני שחפים שעל האדמה, המבקשים אף הם ללמוד."

באותה קלילות למודה שלו ידע כי אין הוא עצם ונוצות אלא רעיון מושלם של חופש ותעופה שאין לו גבולות.  

אותם השחפים אהבו את האימונים, כיוון שאלה היו מהירים ומרתקים והשביעו את רעבונם ללמוד, שגדל מדי שיעור בשיעור. אך אף אחד מהם, לא למד להאמין כי מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של רוח ונוצה.

"אל תאמין למראה עיניך. כל שהן מראות לך הוא גבול בלבד, התבונן בכוח הבנתך, גלה את הדברים הידועים לך מכבר ותמצא את הדרך לעוף."

לא יודעת אם זה קשור עכשיו, האמת כי קורה הרבה בזמן האחרון, וקרה הרבה וקורה כל הזמן. זה תהליך

ג'ונתן ליווינגסטון השחף / ריצ'ארד באך