לפעמים נגמרות הסליחות
וכנראה שזה מה שגורם עכשיו ככל שאני מתבגרת אני רואה דברים שלא ראיתי אז.
או שלפחות ניסיתי להתעלם מהם. אבל נמאס לי להתעלם, גם אם זה מתבטא בהתנהגות מגעילה מצדי, סליחה אבל נגמרו לי הסליחות. אני לא מסוגלת לסלוח לך יותר. אני לא מסוגלת לנסות להשכיח אפילו לרגעים קטנים רק על מנת להשרות רוגע, לעשות כאילו הכל בסדר.
בזה אנחנו הכי טובים. להמשיך הלאה, אחרי כל פעם מחדש, כאילו לא קרה דבר. ואני מוצאת את עצמי לא מבינה, איך, איך אנחנו חיים ככה
כמה אני חלשה..
ואיך אני תמיד טועה דווקא כשאני מנסה לעשות את המהלכים הנכונים
יש כל כך הרבה דברים לא בסדר! כל כך לא בסדר! ויש לפתור אותם בלי להמשיך הלאה. הרי הכל רקוב כבר מבפנים.. אז בוא ננסה לתחזק את מה שנשאר. להציל זה כבר בלתי אפשרי
ברור שקשה להגיע לאידאל, אבל משהו פה דפוק. דפוק חזק. ..
אבל לעולם אתה לא תצליח
הפסדת אותנו
הפסדת אותי
כבר, הפסדת
אני זקוקה למשהו יציב ואין לי דבר אחד כזה כרגע.
נופלים לי הרבה אסימונים ובכל פעם שאני במצב כזה.. גם אתם בוודאי רואים את המחסור
ואני באמת מנסה למצוא, אולי בלחץ, ואולי אני רק צריכה להרגע קצת.. ואני צריכה לקחת הפסקה אבל בכל פעם שאני אומרת את זה בלי לשים לב מגיע משהו חדש שמטלטל אותי
אבל סך הכל, תיכון זה סבבה- מתרגלים
ולצדי אנשים שאני אוהבת וימים טובים
אני מודעת להכל אבל נשארת אותו חרא
ואני מבינה הרבה ויודעת הרבה וגם לא מבינה
ולאט לאט שוב תגיע תקופה של מישור ו.. אחר כך נראה
שנה טובה :)
אורן אני אוהבבבבבבבבבבבתתת אותך (: