טוב אולי שכחתי איך להרגיש
איך אני שונאת שאומרים לי טוב
ואיך שאני שונאת אנשים שהולכים עם מוסיקה בלי אוזניות ברחוב, כשכולם שומעים
ואני כזאת
זה הדברים הקטנים שעושים את הכל
ואני דוחה ודחויה על ידי עצמי. ורק בא לי לבכות, אני לא רוצה שייגמר לי, אני לא רוצה שיכאב לי, אני לא רוצה לטעות, אני לא רוצה להכשל, אני לא רוצה לאבד, אני לא רוצה התחלה ומצד שני גם לא סוף. המשך...
ובעצם אני מרגישה, כ"כ מרגישה... אני משלימה עם זה איייייי סוף סוף, ולא אכפת לי. אבל אני רותחת ומזכירה לעצמי שהחיים זה לא סרט, אין פה שום האפי אנדינג, אין פה שום האפי בכל חלק של העלילה. אבל עם זאת יש פה הרבה מאוד
ואולי אין טעם לשכנע?
ואני רק פוגעת מסביב וגם בעצמי בדרך?
ועוד טעות ועוד טעות... מתי אני אעשה את הדבר הנכון? איך אני אדע שזה הדבר הנכון? שכחתי איך להרגיש, אני לא מרגישה. אני מנסה להקשיב ללב שלי ואני לא מרגישה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ועכשיו תדמיינו שזה נאמר בצרחה
אני לא מסוגלת להסביר כלום, לכתוב מילה מבלי להתחרט, אני לא יכולה
אבל שששש, אל תגלו ואל תסיקו מסקנות כי ייתכן וסביר להניח שהן לא נכונות
אוהבת !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
