אוקי, שביתה, דחוףףףףףףףףףף.

אני לא עומדת בזה, לא רוצה.

נאמס לי מהלימודים שעוד בקושי התחילו, נאמס לי מהבצפר המזדיין הזה.

באמת, לא מתאים לי עכשיו. תנו לי איזה חודש, אני אסתפק גם בשבוע.

אני בכ"כ הרבה דברים שאני לא זוכרת ממש מתי למדתי ברצינות בפעם האחרונה.

עמיתים, הדבר הזה לבנות, מש"צים, חזרות, מועצת תלמידים.

וזה עוד כלום.

הורדתי הרבה לעומת שנה שעברה- אני כבר לא רוקדת ולא במחנה [דבר שתפס המון מחיי שנה שעברה], ולא די-בייט.

איך זה שבמחצית הראשונה של ח' לא מצאתי את עצמי מתאמצת כ"כ והיו לי ציונים טובים מאוד? ובמחצית השנייה של ח' בכלל הייתי בנפילה.

אני מאכזבת רק את עצמי. טוב, את עצמי בעיקר. אני מאכזבת את עצמי בצורה הכי נוראית שיש, כי אני לא מגיעה לרף שאני הצבתי, לרף שאני רוצה. עדיין כנראה לא הפנמתי שהחומר כבר לא כזה קל, ולעומת שנים קודמות אני כן צריכה לשבת וללמוד כדי לקבל 100.

אז אנגלית כבר לא אותו הדבר, גם מתמטיקה קצת פחות. חחח ערבית לא הייתי שנים כבר, אני רוצה פטור! זה כזה מיותר. סתם מקצוע שיוריד לי בממוצע.

תמיד ראיתי עצמי עולה לתיכון עם ממוצע גבוה, אבל אין לי את הכוח להשקיע, לא כרגע.

המורות רומזות לי להוריד מהדברים ומהפעילויות, אני לא מסוגלת נו. זה נשמע כלום בעיני, אבל אולי זה באמת גדול. ויחד זה אפילו גדול מדי.

אני כבר לא מאמינה בעצמי.

אבל מעבר ללימודים- יש הרבה טוב, והרבה נייטוויש למען האמת. ובקרוב פלאפון חדש?

חשבתי שזה יהיה אפילו קצת חסר, אבל זה בכלל לא וכמה טוב שזה ירד ממני.

הייתה פעולה ראשונה במש"צים, היה מעולה! יש לי צוות מושלם, וקבוצה שאני אלמד להכיר יותר טוב.

גיחה ב-22-21, אני רכזת :] כבר כ"כ מחכה, הולך להיות אדיר!

אהה, פעם שלישית מועצת תלמידים, בעזרת השם גם יושבת- ראש פעם שנייה.

אאאאי חוררףף :]

אני צריכה תל- אביב, דחוף! פול & בר מהררר.

ואני מקווה שהשבוע אני אסע לפתח- תקווה לראות כמה אנשים, וכפר סבא גם.

סי יההה.

עריכה: כמה שאני אוהבת אותו דניאל סלומון

אני לא מאמין בסוף רגוע אני לא מאמין שיש סוף קל אני לא מאמין בסוף של עצב אני לא מאמין בסוף בכלל אני לא מאמין שיש לי דרך אני לא מאמין שהיא אחת אני לא מאמין שיש אחרת אני לא מאמין בזה בכלל יש אהבה טובה לנצח והיא מכה בי לפעמים והיא מראה לי את הדרך כשאני אבוד בפנים יש ימים טובים של אושר הם מביאים איתם תקווה אז גם אם לפעמים זה חושך יש אור שמחכה לי הוא מחכה לי בפינה אני לא מאמין בסוף של מוות כי יש עוד כל כך הרבה לחיות אז גם אם זה נראה שרע לי אני לא מאמין באשליות

וכמה שאני אוהבת את החורף הזה, שנפל עליי בדיוק בזמן טוב.

ואני אוהבת לשבת בבית ולא לעשות משו מיוחד. וללבוש בגדים קצרים ואז להיות מתחת לשמיכה. ולסוע עם אמא בגשם ולשמוע דניאל סלומון [P:] ולשיר כמו מפגרות. אני מאוהבת באישה הזאת. ואבא שבא מהעבודה מוקדם, ושנכנס אליי לחדר סתם כי הוא לא באמת יודע איך להתקרב אליי כי אני בת, ואני רואה שקשה לו לראות אותי גדלה ו-וואו כמה שהוא דואג לי. ואני משתדלת לתת לו את ההרגשה הכי טובה שאפשר, ואני אוהבת שהוא עושה לי שיחות על החיים, והוא הכי מדהים בעולם.

ולא אכפת לי כבר לריב עם האח, אוכל אותו מבפנים אם אני לא מדברת איתו, אז הוא נזהר לא לריב איתי אז הוא מקסים. אני חושבת שאני מכירה אותו יותר מכל אחד אחר, ומודה על כך שהוא נותן לי להכיר.

והכי קטן, החיים שלי. האור שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו. בלי לרדוף אחריו בכל הבית בשביל חיבוק, ולשבת מחוץ לחדר ולשמוע אותו שר שירים של הופ או מתפקע מצחוק בגלל שטות של דורה או תיק- גב. אז מה אם אני יודעת בגללו את כ-ל השירים של הופ בעל- פה, ושרה אותם בלי סוף ברגעים הכי לא צפויים. חחחחחחחחחחחח מושלם שלי.

ואם אני אבכה, הוא יבוא ויגיד לי בקול הכי מצחיק בעולם "נעם אל תבכה" ויחבק אותי. והוא הכי תמים שיש. ואני אוהבת אותו. וידהים אותי כל פעם מחדש כמה שהוא מתקדם.

וגשם גורם לי לחשוב הרבה על סתם דברים ועל הדברים הכי טיפשיים וקטנים שאפשר.

שיההה אני מעדכנת יותר מדי. D:

הכי מושלמות שיש או מה?