וזה לא שאני שמאלנית. אני במרכז. בדיוק איפה שלדעתי כל אחד צריך להיות.
ראינו היום, במסגרת כנס תקשורתי לסינמטק בחיפה (שהצלחתי לקרוא כ"ס'עמק" במקום סינמטק) את הסרט "גן עדן עכשיו". קשה לכתוב מהי דעתי על הסרט, כיוון שלא גיבשתי אותה עדיין. אבל זה בהחלט סרט חובה (לדעתי האישית) שמראה את נקודת מבטם של השהאידים.
מילא גזענות מצד חברים שלי (אגב, גזענות היא בורות לדעתי, אבל לא נתווכח על זה כאן) אבל יש אדם שמאוד קשה לי לקבל את דעותיו הכה קיצוניות- האדם הזה הוא אבא שלי.
אבא שלי הוא האדם הכי גזען שאי פעם יצא לי לדבר איתו. ונורא כואב לי על זה. הוא לא רק אבא שלי, אלא גם האדם האחרון שהייתי רוצה לשמוע ממנו ביטויים גזעניים ובורים ללא שום הסבר וסיבה. האחרון. אין לכם מושג עד כמה זה כואב לי.
כשסיפרתי לו שראיתי היום את "גן עדן עכשיו"- נהיה תוהו ובוהו בבית. הוא סבור בדעתו (עקשן כפרד) שסרטים כאלה הם לא בשביל הבת שלו. שאילו היה יודע על כך מראש- היה אוסר עליי בכל תוקף לנסוע לכנס ושהוא מסוגל בכל רגע נתון ללכת ולעורר היסטריה לא קטנה על כך בבית הספר. הבת שלו לא צריכה לראות סרטים "כאלה". לכשנשאל מצידי מהם סרטים "כאלה", טען שלא יענה לי על זה. כאן התחיל ויכוח מטורף. עיצבנה אותי בטירוף העובדה שלא היה מוכן להסביר למה לא רצה שאראה את הסרט. השווה אותו למיין קאמף ונדהם לגלות שביתו התמימה הייתה יותר ממעוניינת לקרוא את הספר הזה. כן, לא כי אני מסכימה עם היטלר, אלא כי מעניין אותי למה הוא היה סבור שהעם היהודי הוא טינופת.
ובעצם, עם כמה שקשה לי לומר זאת, עד כמה אבי שונה בדעותיו מאלו של היטלר, בהכלילו עם שלם וברצונו להכחידם?
במקום לענות לי על השאלה (לאחר הפצרות ותחינות נוראיות של אימי להפסיק את הויכוח הזה) החליט אבא שלי שאינו חייב לי הסברים (הרי למה? אני, מעצם היותי ביתו, חייבת להסכים עימו) וטרק לי את הדלת בפרצוף. כמה נעים הליכות היה מעשה זה מצידו.
כך, בלי שום סיבה גלויה לעין או מוסברת היטב- לא הייתי צריכה לראות את הסרט. סרט שעורר סנסציה בינלאומית. סרט שמועמד לאוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר השנה. סרט שמסביר את נקודת המבט של אויבנו הגדולים ביותר עתה (המחבלים כלומר, לא כל העם הערבי). בזה- לא הייתי אמורה לצפות.
את מיין קאמף לא אקרא, כל עוד זה תלוי בו (ועם זה גם אימי מסכימה- טוענת שהיא לא מוכנה להכניס ספר כזה לבית שלה).
שוב אזכיר לכם- אני לא שמאלנית. אני לא ימנית. אני לא שונאת ערבים ולא אוהבת אותם. אני לא אוהבת את הפיגועים, אני לא אוהבת את התנועות האנטי ישראליות, את המחבלים, את אלה ששונאים אותנו, את היחס המחפיר לבנות ישראל מצד צעירים ערבים ועוד הרבה. אך זאת לא אעשה- לא אכליל קבוצה שלמה על סמך חלקים מטונפים בה. לא אשנא אותם כי הם שונים ממני וכי חלקם, אלה שכן אשנא, שונאים אותנו.
הם לא כולם כאלה. תגיבו מה שתגיבו, לא אסכים עימכם. ובמיוחד ייכאב לי לסבול את דעותיו של אבי. אדם שכה כואב עליו. אדם קרוב מידי אליי בשביל שאשנא אותו על דעותיו.
לעזאזל, זה קשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
