היום ראיתי את גמל השלמה הכי גדול שראיתי בחיים שלי. התעוררתי ב10 וחצי (נו, המנקה הגיעה) וכשהלכתי לסלון- הולי פאק. לרגע הייתי בטוחה שאני הוזה. ראיתי כתם ענקי על הוילון, ירוק, זדוני, עם 2 ידיים שלוחות ועיניים מאיימות.
אפעם לא אהבתי את החרק הזה. הוא מפחיד. הוא מאיים והוא באמת יכול לנשוך, עובדה שהנקבות אוכלות את הזכרים אחרי הסקס. קריפי.
בכל מקרה, החרק היה באורך של 12-13 ס"מ (כן, הייתי מבוהלת מספיק בשביל למדוד אותו, קשה לי להאמין שהתקרבתי לדבר הזה) וישב על הוילון, לא יודעת למה. בטח מחכה לארוחה האנושית הבאה שלו. זה באמת החרק היחידי (מלבד עכבישים ארסיים) שאני מפחדת ממנו בכנות. גועל נפש.
המנקה שלי, שיצאה גבר גבר (לא משנה שהיא גם נראית כמו אחד) לא איבדה את עשתונותיה ומיד אצה רצה לה (בצעדי היפופוטם חינניים) להביא מהמרפסם מעין מיכל גדול וירוק. היא שיכנעה את אותו הגמל (שאגב, בהחלט ניתן להשוות את מימדיו לגמל אמיתי) "בעדינות" להכנס למיכל ואז השליכה את החיה הרעה מגובה של 4 קומות אל האדמה (לכל חובבי החרקים מביניכם- אתם אמורים לדעת שהיצור הרשע יודע לעוף, כך שלא נשקפה סכנה לחייו).
אני שונאת גמלי שלמה. שונאת שונאת שונאת. ואיכשהו (ארור המרפי הזה) אני תמיד מוצאת אותם בעודם תינוקות, יושבים להנאתם על אחד מבקבוקי הבושם שלי. לא משנה כמה אנסה להפטר מהם- הם תמיד יחזרו, גדולים יותר, ירוקים יותר ומפחידים יותר.
(בתמונה למעלה: אילוסטרציה של "גועל נפש". ככה החלטתי לקרוא לו)
בכל מקרה, היום מועד ב' במתמטיקה. מקווה שילך טוב. מופעל הרבה לחץ על היום הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
