אני פשוט שונאת את הבקרים האלה. שונאת!
הבוקר התחיל בכך שאבא חייג בטעות את המספר שלי ב6 בבוקר. עד שהצלחתי להרדם- המנקה כבר הגיעה ב8 בבוקר, אז נאלצתי להתעורר מוקדם, איך שהיא סיימה עם החדר שלי, רצתי למיטה בניסיון להרדם. אבל הו לא. כל 5 דקות צילצל הטלפון/פלאפון.
ס'עמק, למה קשה לתת לבנאדם לישון?! לא מעניין אותי להתקשר לטיב טעם או למאמא מיה ולבדוק שהם פתוחים בימי שישי(אמא), לא מעניין אותי שאני לא משתמשת באחד משירותי הטלפון (בנק), לא מעניין אותי טעויות במספר, אבא שמחייג אליי בטעות במקום אל אמא, לא מעניין אותי ללכת לבצפר כשהצהרתי אתמול בגלוי שאין לי כוונות לעשות את זה היום.
זו לא אשמתי שאתן רוצות תמונה. אני הגעתי אתמול במטרה להצטלם ואמרתי בפירוש שלא אבוא היום. אז 5 מיליון שיחות כי יוליה לא באה?! קיבינימט! תקעו אותי שם איכשהו בפוטושופ, רק תנו לי לישון בשקט!
בין כל הטלפונים האלה, המנקה התחרעה בסלון על שואב האבק ולפי הרעשים- נדמה לי שהיא ניסתה לפרוץ את דרכה אל העולם שבחוץ דרך קירות הבית. בנוסף, השכנה הטורדנית החליטה לפצוח בקונצרט עליז על הפסנתר שלה בדיוק קומה אחת מתחתיי.
מה שיוצא זה שהצלחתי להרדם בדיוק לחצי שעה בין השעות 8 וחצי ל12 מבלי שיבואו אליי בטענות.
כוס אמא של כולכם. כולכם זונות ואני שונאת אתכם.
תמותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
