אז יש שאלונים, יש רשימות מספרים ויש ויש ויש. אני רוצה לפתוח מסורת חדשה.
כל מי שרואה את הפוסט הזה כותב 15 (או כמה שתרצו) פדיחות/דברים מפגרים שהוא עשה בחיים.
1. ניסיתי פעם להריח סבון כלים והשפרצתי אותו לעצמי בעין.
2. הלכתי באמצע המרכז והרוח הרימה לי את החולצה מעל לראש.
3. כשהייתי קטנה ונסעתי לשמורת החולה עם ההורים, נכנסתי לתוך הזכוכית של חלון הפוחלצים עם הראש.
4. כתבתי לאורלי פתק על זה שאני שונאת את המורה לתנ"ך ועוד קללות עסיסיות, והיא עמדה מעליי וקראה ברגע הכתיבה.
5. כשהייתי בחו"ל, התעוררנו מוקדם בבוקר וירדנו למזנון. הייתי נורא עייפה והעיניים שלי היו חצי סגורות. ביקשתי מאבא שלי נקניק ברוסית. אבא לא ענה, אז ביקשתי שוב. אבא עדיין לא ענה, אז ביקשתי עוד פעם. כשפתחתי מעט את העיניים כדי לראות למה אבא לא עונה- ראיתי מכנס שלא שייך לאבא, חולצה שלא שייכת לאבא ופנים שממש אבל ממש לא שייכים לאבא. הסמקתי והתנצלתי באנגלית. הבחור הנחמד ענה שלא נורא ושאל אם אני רוצה שהוא ישים לי נקניק בצלחת, עניתי שכן, אמרתי תודה, קיפלתי את הזנב בין הרגליים וברחתי.
6. היינו פעם באיזו תכנית פיילוט מטעם מגמת תקשורת. חלק מהתפקיד של הקהל היה לצעוק הרבה ולעשות גלים (כמו בכדורגל). עשינו גל, והכסא שלי התקפל, דבר שגרם לי להתרסק על הרצפה ולקבל מבטים וצחקוקים מכל קהל החיילים שהיה שם. כדי לגרום לי להרגיש "עוד יותר טוב עם עצמי" הבמאי צחק ואמר שברגע שכולם יסיימי לצחוק על הילדה המסכנה שנפלה- נמשיך עם התכנית.
7. הייתי עם אורלי בבית קפה בכיתה ח'. חיכינו שעתיים למילקשייק מסכן. בזמן שחיכינו שפכנו המון מלח ופלפל בין המושבים (מגיע להם). אחרי כשעתיים הגיע המילקשייק בלי קצפת. המלצרית התנצלה ואמרה שהיא תביא לנו גלידה עם קצפת כפיצוי ברגע שהקצפת תהיה מוכנה. הביאו לנו רק קצפת. הטחנו אותה על הכיסאות בעזרת הכפית, שילמנו וברחנו. בזמן שנימלטנו על נפשינו- המלצרית צעקה "ראיתי מה עשיתן, רוצו רוצו, זה מה שהייתי מציעה לכם לעשות." אופס?
8. היה לנו איזה טיול שנתי מעפן לרמת הגולן. אחד המסלולים כלל דרך מפותלת באיזה יער סבוך עם הרבה נחלים- מקום שבו אתה לא יודע לאן להסתכל- למטה כדי לא להחליק לתוך איזה נחל, או למעלה כדי לא לדפוק ת'ראש באיזה עץ. נחשו מה? שניהם קרו. הסתכלתי למטה ונכנסתי עם המצח המסכן שלי ישירות לתוך גזע עץ שכולם ניסו להמלט ממנו ואז החלקתי לתוך נחל, בעודי נתלית על הבחור המופתע עליו נפלתי, הוא לא נותר חייב וצעק עליי "מה את עושה בלאט סוקה נאחוי?!" (אתם יכולים רק לשער מה היה המוצא שלו).
9. הלכתי פעם עם ידיד לגבעת רם. בדרך יש שלט עליו רשום "טבריה" (שמין הסתם מראה את הכיוון לטבריה). בעודינו הולכים ומשוחחים על משמעות החיים (שלא הייתה אז 42, הספר לא יצא עדיין) הידיד מתקופף בפתאומיות. כל מה שהספקתי לומר היה "מה קרה, למה אתה..." ואז נכנסתי בשלט לכיוון טבריה. עד היום הוא עקום.
10. הייתי פעם בבריכה עם עולגה, עמדתי במדרגות הכניסה למים וחיכיתי לה. משום מקום הגיע בריצה מישהו שהיה אז ידיד שלי ואמר לי שלום. הייתי כל כך מבוהלת ומופתעת בו זמנית שצרחתי ונפלתי ישירות אחורה לתוך הבריכה.
11. כשהייתי בחו"ל (הרבה, אה?) אחי שיכנע אותי לקפוץ מאיזה מבנה קטן לתוך המים. כולם שם עשו את זה- זה לא היה מסוכן. זה לקח הרבה זמן, יש לי פחד גבהים קטן והנפילה למטה לא הייתה נעימה. נעים עוד פחות היה הרגע בו גיליתי שהחזייה שלי צפה לבד במים, בעוד התחתונים שלי מנסים לצאת לי דרך המעיים.
12. ניסיתי פעם להדגים שאני מסוגלת ללכת ברחוב בעיניים סגורות. אז כן, נכנסתי בעמוד.
13. התמזמזתי פעם עם מישהו במכונית. הגענו למצב שבו אנחנו לא לובשים הרבה מידי בד. משום מקום מגיעה ניידת משטרה, מתוכה יוצא שוטר ומאיר לנו ישר בתוך העיניים עם פנס. זה שהייתי איתו פתח מעט את הדלת והשוטר שאל "מה המצב?" הוא ענה לו "הכל טוב, קצת ערום פה, אחי" השוטר התעקש לשאול אם אנחנו השומרים של המקום שבו היינו, ואחרי שהבין שאנחנו לא- איחל לנו "בהצלחה" בחום ולבביות. שתי שניות אח"כ הגיעה עוד ניידת. (צעקנו עליהם שחלאס, הרגע הייתה פה כבר ניידת, אז הם נסעו הלאה)
14. כשהיינו בפולין, המחנכת שלי תפסה אותי מדברת על דברים מגונים שהייתי עושה למאבטח הפולני המסוקס שלנו. החלטתי שאני לא מוותרת לה על זה ושאר הנסיעה באוטובוס צווחתי עליה שהיא הייתה עושה לו בדיוק את אותם הדברים. תגובתה הייתה מעט סומק ו"אני אישה נשואה".
15. במסיבת הסיום של כיתה ו' מישהו מפגר מהכיתה שלי ניסה לזרוק עליי קוביית קרח. מכיוון שכבר אז התחלתי ללכת עם מחשופים נדיבים- הקובייה צנחה ישירות לתוך החזייה שלי. בעודי מנסה להוציא אותה נרטבה לי כל החולצה מול אלפי אנשים שאותו בנאדם הביא כדי שיצחקו עליי. את שאר הערב ביליתי בתור שלט כיוון קפוא.
תמשיכו את זה! שכל אחד יכתוב פדיחות שקרו לו בבלוג שלו, יהיה מגניב אם אני אצליח להפיץ את זה בישרא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
