Under my sea

ואתם יודעים מה? לראשונה בחיי אני מתכוונת לכך. לא עוד ויכוח על זה שהם לא נותנים לי לצאת, את האוטו או כל דבר אחר עליו עלול "להתבכיין" בן נוער.

לא. הפעם זה הרבה יותר רציני. עניין אידיאולוגי למדי.

אני היסטרית ברמות מטורפות. כל כך קשה לי לכתוב, הידיים רועדות מטירוף. העיניים נפוחות כמו כדורי טניס מדמעות.

אני פשוט לא מאמינה. לא מאמינה. לא רוצה להאמין.

קשה לי להמשיך את השגרה שלי לאחר מה שהיה היום. קשה. אני חושבת שאני חווה התמוטטות עצבים קלה. הגוף רועד. חם, דמעות בלתי פוסקות.

לא עוד ויכוח קטנטן. ויכוח ראשון שבאמת גרם לי לשקול את העתיד עם הוריי. בכל אופן עם אבי.

כל כך קשה לי עכשיו. בלתי יתואר. בלתי יאומן.