Haifa Tales

הוא ספר טוב. יש לציין שזה ספר שונה לחלוטין מכל סדרת עולם הדיסק.

בתור מעריך של סדרת עולם הדיסק- כן, זה מגניב לזהות חלק מהרעיונות שאחר כך נעשה בהם שימוש בסדרה. עם זאת- זה ממש לא העניין בספר. אני מבין שזה גם הקלף השיווקי שעל בסיסו נערכה ההדפסה המחודשת הזו- טמטום בעיני; לא חושב שיש מעריץ של סדרת עולם הדיסק שלא יקנה עוד ספר של Sir Terrance, לא משנה מה כתוב היה על העטיפה החיצונית. צריך היה לנסות לשווק את הספר הזה לקהלים חדשים, והוא אומנם מדבר לקהלים חדשים- לחובבי מד"ב בד"כ אין מה לחפש בכתיבה שלו.

Strata של טרי פראצ'ט מרגיש לי כמו ספר מד"ב מוצלח. רוב העניין עבורי הוא הקונספטים, הרעיונות החדשים. אני לא חושב שיש לי דרך לייצג אותם מבלי לקלקל למי שלא קרא.

נכון, יש קטעים באמצע שהעלילה מאטה קצת. נכון, הדמויות לא ממש מעניינות (הגיבורים, כמעט כולם, חייזרים) וגם לא ממש מתפתחות. כמו בכמה וכמה ספרי מד"ב זה נסלח בעיניי כי העניין הוא פחות הדמויות ויותר העולם, הרעיונות, החיים.

חובבי מד"ב, נכון שסדרת הדיסק לא ממש מדברת אליכם.

עם זאת, זה ספר מד"ב ברמה גבוהה.

רוצו לקרוא.

גם כשהם אורכים 102 דקות.

ולא נשאר לי כלום ממנו,

חוץ משפשפת ויבלת.

הוייב של ריצות בוקר שונה לחלוטין מריצות ערב.

קשה לפתח את האדרנלין, קשה להילחץ מהאנשים.

ריצה באיזי.

אז עם מכנס חדש ונעליים חדשות,

לשנה הבאה במרתון ירושלים הבנוייה.