אז יום ראשון, חג שני של פסח, אני אוהב את יהוא ירון.
הילה רוח הצדיקה את עצמה לחלוטין בביצוע של "זוכרים אותך" שהאפיל על הביצוע הזכור לטוב של זאב טנא, משלהי הסדרה הקודמת.
נראה שאני אוהב גם את הילה רוח, עם כל זה שפספסתי אותה כבר פעמיים בשבוע הזה. (הופעה קצרה, בלי המיתוס שלך, בלי פוליטיקלי קורקט אבל עם אביב ברק ושי לוינשטיין.)
אחרי יהוא נשארתי לאנשי המחוז הצפוני, הם עשו לי טוב אבל הייתי גמור.
בשני ושלישי.
רביעי בערב, חוזר מהחזרה לעטרולדת. גיליתי מי זו עטר. ידעתי כבר שאני אוהב את טל אורן, ראיתי סוף סוף את שני קידר בשר ודם.
חמישי בערב, חבר גרר אותי בחזרה לאוזן בר.
לא הפנמתי את הטירוף שהתחולל שם מבעוד מועד.
נכנסתי לצלילי בוא לבר, נדחקתי לבר לראות את עוזי פיינרמן, עזבתי אותו מוקדם לתפוס מקום לxkcdc, שהתחלפו באמצע לבצפר (סוף סוף!) שמעתי את צביקה פורס מרחוק כדי להיות מקדימה בטייני פינגרז, שאירחו את פלד ובכך עשו לי את החיים. פלד נגד טייני פינגרז, הדבר הכי קרוב לרייג' שקורה בעברית, פשוט חומר מטורף. אחרי טייני הרגשתי שאי אפשר יהיה להשתפר ועזבתי לצלילי אליוט.
ואז בשבת בערב Acollective וכל מילה נוספת מיותרת, הפעם מסתבר שייבאתי חמישה אנשים חדשים להופעה שלהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Jaggo