האמת שבשביל פוסטים אמיתיים ובלוגרית אמיתית – הייתי שולח אתכם לבלוג של תיאו. היא בחורה מקסימה שמשתמשת בבלוג שלה באמת כמו בלוגרית. אני מזמן נטשתי לטובת הסטטוסים בפייסבוק (ולא, אני לא משתף כאן ) למרות שמדי פעם צץ איזה הרהור לגבי בלוג עצמאי משלי. אין לי מושג אם מישהו עדיין נשאר פה, כי יש פה שכבת אבק רצינית בבלוג הזה...

ובינתיים אני יושב כאן ברכבת שעושה דרכה צפונה, ומאזין למיטב להיטי הרוק (מישהו אמר בון ג'ובי, נירוונה, ג'נסיס, דיוויד בואי, המי, דה איגלס ושאר להקות עלומות?). פעם ידעו לעשות מוסיקה אמיתית, לא כמו היום שכל תוכנית זה קאברים של אמריקן איידול וכל שיר מרגיש לרוב כמו סימפול או מיחזור או סתם מיקסור. פעם גם היתה משמעות לטקסטים ולא סתם לחן קליט. היה קנייה כדאית, הנגן הזה.

אז מה חדש? הפוסט האחרון היה בנובמבר 2011 ועכשיו כבר חום יולי 2012. יחסית אין חדש. תקציר: יצאתי מעבודה בחיפה, מצאתי עבודה חדשה ומגניבה בת"א ובכלל נגמר תיכף החוזה בדירה בחיפה. כך שכרגע מחפש דירה באיזור, אחרי שהתברר שהמעמד שלי בעבודה יציב יחסית ושלא הולכים לזרוק אותי אחרי 3 חודשים של ניסיון. לפחות, צריכים אותי מספיק כדי להצדיק העלאה של 10% בשכר היפה גם כך, אחרי זמן קצר. לא שאין איש שאין לו תחליף אבל ההרגשה שלי שהשתלבתי במשרד יפה ואני יודע ממקור ראשון שכאשר אני מתעכב להגיע למשרד בגלל תקלה כלשהיא או רכבת, הבוס הבכיר רוקע ברגליו, מורט שערותיו, חורק בשיניו, מעווה פרצופו וכל כולו עצבני עד שאני מגיע ואז הכל בסדר גמור והוא נושם לרווחה, בלי קשר אם אני עובד על פרויקט שלו או של מישהו אחר. אני מטפל בכמה פרויקטים בזמן האחרון, והתחושה של האמון והפירגון מאוד חשובה לי, כשבמקום הקודם לא ידעו לתת מילה טובה או לפרגן, והבוסים – גם הזוטר וגם הבכיר יודעים לפרגן ולזרוק מילה טובה שזה שווה לי יותר מאיזה בונוס לשכר – שמתייחסים אליי. אמנם התרחבנו בחודשים האחרונים (ועדיין מחפשים) אבל עדיין יש עומס ניכר. הצוות שלי הוא אחד העמוסים ביותר בחברה ומכאן גם הקרדיט שלו ניכר והאנשים בו מוערכים.

בכל מקרה עד לפני שבועיים היה נראה שיש לי חוזה לדירה במיקום מעולה בת"א, והייתי בטוח שהולכים לחתום, למרות כמה פעמוני אזהרה קטנים שצלצלו קודם. יום לפני החתימה השותפה מודיעה שבעל הבית שינה את החוזה – התנאים השתנו וגם החוזה. אמרתי בסדר, נדבר על הסעיפים. הודיעה לי שאין על מה לדבר ושזה קשיח ושהיא עומדת על הרגליים האחוריות בנושא  כי היא מכירה את הבעלים וזה עבד לה גם קודם והיא לא רוצה לשגע אותם עם בקשה למו"מ ושאם זה ככה, יש לה כבר מחשבות שניות לגביי. החוזה החדש היה חוזה רע מיסודו. חשבתי הרבה ואולי הייתי נכון למעט גמישות בכל זאת, בגלל המיקום אבל כשגיששתי בכל זאת לגבי תיקונים בנושא הערבויות היא אמרה "טייק אור ליב". אמרתי לה בנימוס למרות ההתנהגות הגסה שלה, שאני מצטער אבל בתנאים האלה הערבים שלי לא חותמים. מזה לומדים – חוזה קשיח שלא ניתן למו"מ ועם ניסוח ובטחונות רעים? לא לגעת, לברוח. היא לא טרחה להגיב, וגיליתי שכבר לפני שהחוזה התפוצץ היא העלתה מחדש את הדירה למודעות. נשאר לי טעם רע, כבר על ההתחלה נהגה באגרסיביות (אפילו הוסיפה אותי לפייסבוק בשלב המו"מ, שזה משהו שלא עושים) וטרחה להגן באומץ על האינטרסים שלה גם על חשבוני למרות שהתיקונים הם גם לטובתה. שותפים כאלה – לא צריך! יותר מאוחר ראיתי איך המודעה שלה מחזיקה שבוע שלם, והיא עוד הורידה מיום ליום ב-50 ש"ח עד שהגיע לשכ"ד נורמלי, ועוד הוסיפה שאפשר לדבר על אופציה להמשך החוזה, משהו שלא היתה מוכנה מלכתחילה. עכשיו המודעה כבר לא נמצאת, אז כנראה שמצאה מישהו שמוכן בתנאים שלה...

וכך, חזרתי לחיפושים ואני עדיין מחפש, מקווה שיצוץ משהו טוב במחיר קביל בת"א. עם זאת, המציאות שהיו כאשר התחלתי לחפש בזמנו כבר לא בשוק (איזה הפתעה, נכון?) ומה שנשאר או עולה – הוא או יקר או במיקום שלא נוח לי או עם חתולים. נראה, גם כך, המצב החדש שבו אני חוזר מוקדם לדירה שלי בחיפה עדיף מלהישאר מאוחר, להיטרטר באוטובוסים אחרי דירות ואז לחזור בשעה הזויה לדירה ולקום מוקדם לרכבת בחזרה לת"א.

בסדר, זהו להיום, עוד בהמשך, גם סיפורי דירות לילה טוב!

אה, כן, ותהיו בריאים, שומעים??