קודם כל – המון איחולי בריאות לבלוגרית ותיקה. ביילע – רק בריאות!

לפעמים אני מוצא את עצמי בכל זאת ער בשעת לילה קטנה, בלי משהו מיוחד לעשות. כוס קפה כבר שתיתי, ועדיין משהו... אולי התהפך לי השעון בראש בגלל החודשיים שלא באמת היתה הרבה עבודה (ורק חודש אחד מתוכם היה על חשבוני המלא...כי אף אחד לא רוצה לשלם על החגים).

מחר אני מתחיל עבודה חדשה, חודש ומשהו לאחר שסיימתי לעבוד בעבודה הישנה בה הייתי מזה שנתיים וחודשיים בערך. אני מוטרד למדי איך אסתדר בה, אבל בטוח שזה לא קשור לסיבה בגללה אני ער. סיבה לא ידועה, נקרא לזה. התנאים בעבודה מצויינים. לא השכר בהייטק אבל חמישה ימים, שמונה שעות בול על השעון ותשלום על נוספות מעבר לגלובלי. בקיצור – מקום מעולה. רק צריך להתאמץ להישאר שם כי או שלוקחים אותך כי אתה טוב או שלא. ואם אתה לא, אין הטבות, אין כסף. כידוע – אם אין כסף, החיים קשים והולכים לישון ברוטשילד - מחאה חברתית או משהו כזה  

באופן אירוני, נראה שהכל מתהפך בזמן האחרון. את העבודה בחיפה התחלתי לפני כשנתיים כשעברתי סוף כל סוף לגור עם האקסית בת"א ונסעתי הלוך ושוב מת"א לחיפה וחזרה ואז שברנו את הכלים כשהתווכחנו ולא היינו מוכנים להתפשר. כל אחד הלך לדרכו הוא. היום, שנתיים לאחר מכן, ועם דירה נהדרת בחיפה עם נוף לים ומיקום מעולה – אני מוצא עבודה חדשה בת"א שלמרבה האירוניה היא בול חמש דקות ברגל מהדירה דאז. לא שאני הולך לבקר. סתם אירוניה.

וזה אומר גם לחדש תקשורת עם חברים חדשים וישנים שזה משהו שאני עכשיו עושה בתדירות קצת יותר גבוהה. כל מי שבא לדירה שלי חושב שזו דירה נהדרת. אני בהחלט מסכים. תשעים מ"ר לא הולכים ברגל. מיקום מצוין. נוף לים, המון מרחב, אור, חלון פנורמי, שלושה כיווני אוויר ובכלל לא נדבר על העיצוב המינימליסטי והמוקפד של הרהיטים. המינימום שנותן את המקסימום. כן, נו, מלטף לעצמי את האגו. מגיע לי לפרגן לעצמי קצת. אחרי דירה 30 מ"ר, פי 3 מרחב... בפחות כסף. המינוס זה הנסיעות אבל נסתדר. העיקר קצת חיסכון בכסף.

וחשבתי על כל מה שעברתי בשנתיים האלה. מצאתי את המקום שלי. המשכורת עלתה, יש אופק שירות לא רע, דירה טובה. חברים חדשים וחברים ישנים. יש תחביבים נחמדים ואני מקווה שרק דברים טובים יקרו.

בראש השנה התעוררה פתאום בעיה כשהיה צריך לאחל ראש שנה שמח. התקשורת עם האקסית לא בדיוק התפתחה כמו שמדמיינים בהתחלה. למעשה, התקשורת נותקה לגמרי. מסיבות מוצדקות בעיני כל צד. זה נתן לנו את המרחב להתפתח בלי שום משהו שמפריע לנו. אבל איך אפשר לאחל ראש שנה שמח למישהי שלא דיברת איתה מעל שנה? האמת? גם לא מעניין אותי ממנה בכלל. מצידי, שתיהנה, שיהיה לה לבריאות. לא מאחל לה שום דבר רע – בחורה טובה - אבל גם לא מתעניין בה כהוא זה. מחקתי חברים משותפים מהצד שלה בפייסבוק והסתרתי את העדכונים שלה. מאוד נפגעתי באותם ימים. אולי זה היה לטובה בעצם כי היום אני יכול להתחיל משהו חדש בלי לינקייג' לעבר אבל לקח לי הרבה זמן כדי למחוק את הלינקייג' הזה. בכל מקרה, התלבטתי בתהייה – כן לאחל ראש השנה או לא. מצד אחד הנימוס מחייב, בכל זאת, מישהי שיצאת איתה פעם ושהיתה חשובה לך בזמנו גם אם הרבה פחות היום ומצד שני יכול להיות שלא דיברנו כי ככה היא מעדיפה, שלא לשמוע עליי יותר, אז לדבר איתה יפגע בצורה בה רצתה לסיים את זה ואולי בעצם אם לא דיברנו אפשר גם למחוק את זה בכלל, הרי אני לא צריך אותה והיא לא צריכה אותי – יש לה כבר חבר לדאוג לזה, וגם ממנו לא איכפת לי. אז כדי לא לפגוע בשום משהו ששנינו לא רוצים, הולכים לצד ג' ומבררים אצלו מה צד א' חושב. 

ברור, אני חושב יותר מדי, אז במקום לדבר ביני לבין עצמי שזה כבר חשוד, דיברתי עם הבסט גרלפרנד שלה. ישר נבחה עליי שאני לא צריך להרוס לאקסית כלום בחיים ושאין מצב שהיא תחזור אליי על ארבע. קצת הופתעתי מההתקפה. בסדר, בסט גרלפרנד דואגת לחברה שלה. לגיטימי. אמרתי לה בדוגרי – תשמעי, לי לא משנה כבר, לא איכפת לי ממנה בשיט. זה אפילו בכלל לא מה שאני רוצה לדעת. הנקודה היא פוליטית. לאחל או לא? אולי בכלל היא לא רוצה לשמוע ממני. משם והלאה גיבשנו מדיניות תקשורת מינימלית מסודרת – רק בחגים ובימי הולדת. וכנראה שגם זה יילך וימות לו עם הזמן שעובר. נשכח פעם אחת, נשכח פעמיים וכמו כל דבר... היה טוב וטוב שהיה. חבל אבל ככה התגלגלו הדברים - כמו שקורה עם רוב האקסים\אקסיות של כולנו - באופן לא מוצלח. כנראה גברים ונשים פשוט לא יודעים לעשות את זה כמו שצריך כשמדובר בפרידות ולכן זה נראה ככה.

ואז לאחר כמה זמן החלטתי לסגור סופית את השאריות של חשבון הבנק המשותף. כשנפרדנו, חילקנו את הכסף ורציתי לשמור מסיבה כלשהיא (הטבות או משהו כזה) את החשבון פתוח וככה נשארתי הבעלים היחיד שלו. קמתי, הלכתי לת"א וסגרתי אותו. פיינל, נסגרו פתאום ככה כל הדברים מלפני שנתיים. נגמרה העבודה במשרד, נגמר חשבון הבנק ההוא, נגמרה סופית גם כל הפרשה הזו. אנחנו גמרנו. הרגשתי נורא משוחרר ומרוצה מעצמי. דף חדש. 

ועכשיו מה? שנה של התחלות חדשות. עבודה חדשה, כסף חדש, מצלמה חדשה, חברים חדשים, אולי גם חברה חדשה, אולי גם דירה שכורה חדשה אם יהיה צריך. גם יש כמה פרוייקטים קטנים של אנשים שרוצים להתייעץ איתי. צריך לראות אם אפשר לתרגם את זה לשפת המזומנים שנכנסים לכיס שלי במקום לצאת ממנו. נראה.

ואולי גם שנה שבה אצליח לישון סוף כל סוף במקום לקשקש בבלוג הישן והזנוח לאנחות שלי