אתה פגעת בי כ"כ ואתה לא יודע כמה.

אתה נתת לי הרגשה שאני לא יכולה לסמוך עליך יותר. שזהו.

אתה עשית משהו שביקשתי ממך לא לעשות.

עשית וגרמת נזק.

אני בגללך בכיתי...והייתי מאוד היסטרית. לא ציפיתי בכלל ממך שתעשה כזה דבר.

זה מאוד פוגע שאומרים לאנשים לא לעשות משהו והם עושים.

זה עצוב.

אנשים אומרים לי שזה לא סוף העולם.

אבל מה לעשות..אני ילדה של כבוד..שאוהבת שהכל טוב ויפה ונקי,בלי צביעות.

אתה נכנס לי לחיים..יותר מידי נכנס לי לחיים.

אתה בודק עם מי אני מדברת ועם מי לא, אתה בודק לי שיחות והודעות בפלאפון.

אתה לא אומר שאתה מקנא ולא אומר..אבל אני שמה לב.

אתה אומר שאתה דואג לי...אבל אתה יותר מידי דואג.

אני לא ילדה קטנה ואני יודעת להתמודד לבד עם החיים.

אני לא צריכה שתעשה למעני דברים מסוג כזה.

לעשות למעני דברים זה פשוט להיות שם,להיות חבר.

ולא לפגוע בי ולהוריד לי דמעות.

אני פשוט בוכה..בוכה..כי לא ציפיתי ממך לכזה דבר..איכזבת אותי מאוד כמו שאף פעם לא איכזבת. ופגמת בקשר שלנו.

אני אוהבת אותך..אבל קשה לי לסלוח על כזה דבר.

אני ילדה של עיקרון....של כבוד.

עד לפני שניה שהייתי באוטו בנסיעה חזרה לת"א מהרצליה..מהחג..

אמרתי לעצמי שאני סומכת עליך מאוד.

ועכשיו..איבדתי אמון בך.