לפעמים זה נדמה כאילו כל העולם על הכתפיים שלי

התדרדרות במצב הרפואי, לא מעודדת אותי בתקופה הזאת.

הייתי היום אצל הרופאה, שלומה טוב, שלומי קצת פחות.

יש לי עודף של איזה חומר לא טוב בדם, החומר הזה נוצר כשלא אוכלים במשך פרקי זמן ארוכים, אופס?

אז עכשיו אמא הבטיחה שהיא תיהיה לי להשגחה צמודה, ותדאג שאני יאכל.

אבל אני יודעת שזה כנראה לא יקרה, כי היא חוזרת הביתה איזה שעתיים אחריי,

ובכלל היא לא יכולה לבוא איתי לחדר אוכל.

אני מחכה לחופש, אבל מתמודדת עד עכשיו יפה עם הבגרויות.

בשביל הפרוטוקול: ציוני ההגשה במחשבת ישראל ובמחשבים 100, פיזיקה 92, בשלושת הבגרויות האלה הלך לי טוב מאד.

הדרישות והציפיות ממני גבוהות אבל אני לא מפחדת לאכזב אף אחד, אולי כבר פחות אכפת לי?

אבל האוכל, כל כך מעצבן אותי האוכל...

אני שוקלת 42, שזה סוג של שיפור במצבי, אבל אף אחד לא מעריך אותו.

אני מקווה שבחודש הבא אני אתחיל שוב להתעסק בספורט, כל כך חסר לי הספורט, התחושה שאני חזקה פיזית.

גם נשרף לי המחשב וזה ממש מעצבן כי אין לי איך לשמוע מוזיקה, יש לי אמ פי אבל כבר יצא לי מכל החורים כל השירים ששם.

וקנו לי טלויזיה לחדר, עכשיו כל מה שחסר בחדר זה מקום לשים את הספרים, אבל אין מקום פנוי, צריך לחשוב על משהו.

אני מתגעגעת לולריה וולדה, רוצה להיות איתן כמו פעם, רוצה שולדה תחזור לכפר, רוצה שולריה תחזור להיות כמו שהיא הייתה, וגם אני אחזור להיות כמו שאני הייתי.

לדניאל סוף סוף נפל האסימון שהאנשים במקיף דפוקים בראש, חבל רק שהיא עברה את מה שהיא עברה בשביל להבין את זה.

לפני כמה זמן גם יצא לי לדבר עם לורה, היא עכשיו בפנימיה ליד נתניה, סיפור קצת עצוב, אני מקווה שהיא תבוא אליי בחופש.

עם בלה לא דיברתי מאז שהיא ישנה אצלי, אני קצת מתגעגעת כי היא מצחיקה ואחים שלה מתוקים, גם איתה אני רוצה להיות בחופש.

חזרתי להיות בקשר עם אמיר, הוא בפנימיה בכפר, וכשיש שבת נסיעות הוא נוסע בהסעה לאריאל, אז יוצא לי לדבר איתו לפעמים. הוא הרבה יותר נחמד ממה שהוא היה בתחילת השנה שעברה. עם אדם וגיל אני בכלל לא בקשר כבר, ולמען האמת לא רע לי עם זה.

אדי בא ללמוד אצלי כמעט לכל מקצוע, הילד סובל מדימוי עצמי נמוך מאוד ונכשל בכל דבר שהוא עושה, אני לא מצליחה להוציא אותו מזה וקצת חבל לי עליו כי הוא באמת יודע ומתאמץ.

אבי מתחיל לעצבן אותי עוד פעם, כל פעם שאני מתייחסת אליו טיפה יפה הוא מתחיל לתפוס פוזות, ה"ערס" של הכפר - ללא ספק. יש לו התנהגות ממש דוחה והוא לא יכול לכבד שום יחס טוב. הילד פשוט לא קולט מה שמדברים איתו ואין לי שום כוונה להתייחס אליו יפה, מספיק שהוא רדף אחרי חצי שנה, שיחיה עם זה.

רוב האנשים שהיו בכתה שלי בשנה שעברה הם כבר לא מה שהיו, או שאולי אני כבר לא מה שהייתי. ואולי גם שניהם.

בסופו של דבר לא נשארתי ביום חמישי לטקס שבועות למרות שרציתי. ההורים שלי לא יכלו להגיע וכולם נסעו הביתה, אז נסעתי לרמי, היה כמעט מושלם...

מחר כנראה ניסע למערת נטיפים או משהו כזה. אין לי מושג אבל נראה לי שאני אבוא, כי זה עדיף מלהיות בבית.

ראיתי גם את דינה וויקי ביום רביעי, נראה לי שהן היו שיכורות, אני לא בטוחה, אבל דינה סיפרה לי שהיא יצאה מהארון ואמא שלה יודעת מזה. אז אולי זו לא אני שמשתנה לי בכל זאת.

ביום רביעי ראיתי גם את דר, וזה היה ממש נחמד, היא כזאת מצחיקה אני אוהבת אותה.

אבל הבריאות, הבריאות שלי, אני כל כך דואגת לה, ומרגישה כל כך חסרת אונים מולה, מאז הטיפול, אני פשוט מרגישה כאילו אני לא יכולה לעשות כלום. יש לי חוסר בכדוריות דם לבנות, אבל כבר אין לי את המחלה, ויכול להיות שיש לי משהו אחר.

בינתיים יש לי תור לרופא בתל אביב, אני מקווה שזה כלום, כל כך לא מתאים לי להתחיל עכשיו איזה סדרת טיפולים חדשה.

בקבר יהיה לי הרבה זמן לנוח,

סוחב ת'סבל עוד יממה.

לאחרונה זה מרגיש לי לא בסדר,

פעם הייתי פעיל בכל הפגנה,

ועכשיו השטן עוד עובד על ילד,

תראי בסוף יתנו לו חנינה.

(אין שמחים בלילה / אביב גפן)

מרדף לא ידוע / יעל כהן (ביצוע המכשפות)