:)

כפי שאתם רואים אני מתחילה פוסט זה עם חיוך.

כי מעכשיו פסימיות זאת מילה גסה.

ובפרקים הקודמים: וואפל עשתה את שאלון 005, שלמרבה ההפתעה לא היה קשה כפי שציפתה (כעת היא מייחלת ומתפללת לציון עגלגל). יום למחרת היא יצאה עם חברתה הטובה תמי, לים ואיך לא, נשרפה.

מספר ימים לאחר מכן בילתה בנעימים עם כיתתה במסיבת הסיום שנערכה בביתה של רימון.

ומאז בעצם לא עשתה הרבה חוץ מלבשל, לסדר ולדאוג לתחזוקת הבית.

טוב, אני חייבת להפסיק לדבר על עצמי בגוף שלישי. זה מטריד.

אתמול הכיתה שלנו התנחלה בפארק המצוחצח והמלוקק של כפר סבא:)

שיחקנו בפוטבול אמריקאי מאולתר וגם בכדורגל.

ושוב הגעתי למסקנה שאני אפס מוחלט בכל אשר נוגע לבעיטה בעצמים עגולים.

בפוטבול הייתי קצת יותר מוצלחת, כי שם הייתי פשוט לנוס, כל עוד נפשי בי, מעדר האנטילופות שדהר לקראתי.

אני מניחה שמהצד זה נראה מעוד משעשע כי הריצה שלי הייתה מלווה בקריאות התרגשות וצעקות.

חבל רק שנפלתי פעם אחת בצורה לא כל כך מוצלחת ועכשיו אני קצת צולעת. אבל לא נורא, זה היה שווה את זה!

הסבים שלי טסו להם לחצי האי קרים לנפוש להם על חופי הים השחור, כך שאני זאת שמאכילה את עצמי ואת ההורים.

זה דווקא דיי נחמד, כי כל פעם אני מוציאה לפועל מתכון חדש, אבל אני חייבת לומר שהבישולים האלה זאת הקריעת תחת לא קטנה.

ארבע שעות אני יכולה להיתקע במטבח, על מנת להכין ארוחה טובה.

אבל עדין זה שווה את כל ההתלהבות של אמי היקרה.

~אמא מגיעה הביתה ורואה סיר גדול מלא בנוזל סגול מעט זרחני~

"הכנת מרק סלק!!!!!!"

~אני מרוחה על הספה~

"כן, הא..."

אמא:"וואי, איזה חמודה!!!!"

אני:"אמא, אני רק עכשיו יצאתי מהמטבח ואני עיפה טילים :((כמובן שלא התשמשתי במילה האחרונה. אני מדברת עם אמא שלי ברוסית)"

אמא:"הו, אני יודעת... זה לוקח הרבה זמן. אבל את תכיני לנו גם מרק קישואים נכון?"

אני:"נמנמנמנמנ..."

אמא: "את תכיני, כן?"

אני ~מפשפשת במוחי לאחר תירוץ יעיל~ :"כמובן אמא, אבל רק לאחר שנסיים את מר הסלק"

מואהאהאהאההא, הכנתי משהו כמו חמישה ליטרים של מרק סלק!

(יש לציין שלא הכנתי בורשט)

למען האמת זה אפילו נחמד, בכל מקרה זה דיי מעסיק. כך שאיני משתעממת.

סוף סוף חזרתי לטניס. התגעגעתי כל כך.

עכשיו כשאני נזכרת ההורים שלי היו אלה שדחפו אותי לספורט הזה כשעוד הייתי עסוקה באקווטלון...

דיי התנגדתי לכל הענין, אך הסכמתי ללכת לשיעור ניסיון וכל השאר הסטוריה.

החוג שהתאמנתי בו דיי התפרק, אז אבא שלי חיפש לי מאמן.

הוא מצא.

ועכשיו אני מתאמנת אצלו.

סה"כ אני עושה את זה בשביל הכיף, אני לא מקצוענית ואני גם לא שואפת לספורט הרציני באמת.

אבל אני  בכל זאת מקווה שאני אגיע לרמה טובה :)

בינתיים יש לי עוד הרבה מה ללמוד...

טוב לי בחופש הזה, ממש טוב לי, מקווה רק שהדבר לא ישתנה ככל שהזמן יעבור.

עד כאן קוראי היקרים. אוהבת אתכם הרבה ומודה על הקדשת זמנכם הפנוי:)

שלכם, וואפל.