ובכן, יותר מחודש לא עידכנתי.

האם זה שיא?

כנראה...

היה קצת קשה לחזור ללימודים אחרי השביתה. רק שלושה מקצועות לא התקיימו אצלי, אבל כבר הספקתי להתרגל לשעות החופשיות.

עכשיו כשאני חושבת על זה, עד כמה מסכנים כל התיכוניסטים... 

הרי להם יש בגרויות לא רק במתמטיקה השנה...

עצוב.

הסילבסטר עבר לא רע, קיבלתי אייפוד חדש וחושני. זהו מייקי השלישי.

כיום הוא כבר לא כל כך גברי כמו שהיה פעם, עם כל הכבוד מי שבצבע תכלת מתכתי, הוא לא באמת גבר.

עכשיו המייקי שלי הוא קוקסינל.

פעם הוא היה שחור.

אוי אלוהים! הוא כמו מייקל ג'קסון!

אכן מחשבה מטרידה למדי...

כרגע אני בשיאה של תקופת המבחנים. עד כמה שאני שונאת תקופות מבחנים...

עד שאתה נהיה עליז ושמח והכל סביבך נצבע בגוונים עדינים של ורוד, אתה לפתע נזכר שמחר מחכה לך מבדצ'וק\בוחנצ'יק\ מבחנצ'יק\עבודונת או כל דבר נפלא אחר.

בשלב הזה אתה לאט לאט נכנס למצב רוח עצבני וזעפני ומתחיל לקלל את אחותו של השכן שלך.

אבל, בגלל שאתה חננה סוג א' (כמוני), אתה ממלא לעצמך כוס גדולה (בנפח  חצי ליטר) של קפה והולך ללמוד.

למחרת אתה קם. אתה לא מעמיד פני חולה, אתה לא נשאר מכורבל בתוך הפוך הרך והחמים, אלא אתה, כחיל לפני הקרב, יוצא מהבית

ומאחל לשעה בה תכתוב מבחן זה.

ולמה שילד כמוך יתנהג ככה?

כי הוא הגיע למצב בו הוא פשוט רוצה לסיים עם זה, פשוט לעבור דרך זה ולהמשיך הלאה.

ומה אומר המחנך? "אל תקחו את זה יותר מדי לראש", "אל תוותרו על החיים שלכם" או כל דבר בסגנון.

נפלא הוא היחס האומני הזה. אך עד לרגע בה מגיעה סתירתו הגדולה:

"מה אתם חושבים לעצמכם? אתם חושבים שאתם יודעים הכל? אני לא רוצה לראות אותכם מחפפים!"

הגיוני, לא?

אז איך מאזנים? לזה המחנך לא טרח.

לכן לא מאזנים.

אני אוהבת את הכיתה שלי ואני אוהבת את הכפר.

אתמול קיבלתי מעטפה בה התחנפו אלי וסיפרו לי על נפלאות הפנימיה היוקרתית בירושלים. ונחשו איפה המעטפה הזאת עכשיו?

עמוק, עמוק בתוך פח המחזור שלי. (אנשים, מחזרו נייר! אלא אם אתם רוצים להיחנק מפחמן דו-חמצני)

אני אוהבת ללמוד, ואני אפילו לא חושבת על לעזוב, אבל לפעמים זה פשוט מדכא.

אני בסדר גמור, אני אפילו דיי שמחה, אני פשוט מוצאת לעצמי תעסוקה שמסיחה את דעתי מהלימודים ומהעיפות ,

ככה אני מתמודדת עם זה, ככה זה מקל עלי, נותן לי סיבה יותר פשוטה ושטחית לקום בבוקר.

טוב, עד פה לברבורי המלנכוליה שלי וכעט לציטוטים:

איתי: "אם בכיתה שלנו היה קיר להבעה עצמית, הוא כבר לא היה קיר"

נורית, המורה לאנגלית: "על מה אתה מרצה? על בעיות החסה בשטחים!?"

בוריס, המורה למתמטיקה: "מה זה ויקי?! יש לך דיסלקציית כיוונים?"

~תמי צובטת לי את האף בשני עטים~

תמי: "אוי, סושי קטן שלי!"

תמי: "יש לי פיפי..."

אני: "מה את רוצה שאני אעשה לך? חוקן מהחור האחר? עם קשית של טרופית?"

אנה: "הגעתי למסקנה שלהשתין באמבטיה זה חוסך מים"

איזבל: "אם גזים אצילים היו מדברים הם היו נשמעים כמו אנשים ששאפו הליום"

ליזה: "ויקי, די להסתובב עם הפלאפון בכיס! מה את רוצה? גידול בתחת?!"

ליזה: "אין לי דרכון ישראלי בגלל שיש לי אזרחות רוסית"

גל: "אז תפני לשר הפנים"

תמי: "איכס גל! לך אתה תשכב איתו!"

אני: "כן! כן... כן! כן..."

אנה: "די! תגידי 'כן' כש*** יציע לך נישואים!"

אני: "אני לא מכניסה אותו הביתה עד שאני לא קונה שטיח חדש!"

אנה:"למה? תכננת לעשות את זה על הרצפה?"

{מי שהיה אצלי בחדר מבין למה אני צריכה שטיח חדש}

תמי:"ויקי..."

אני:"מה?"

תמי:"אני רוצה קבוק..."

ויקי:"מה את רוצה? שאני אחרבן לך אחד?"