לא משנה מה אני עושה, אני מרגיש תקוע.

תקוע עם הלהקה.

תקוע עם התיאטרון.

תקוע עם הלימודים.

תקוע עם מערכות יחסים.

אני מרגיש תקוע.

מתברר שאחד החברים הישנים של אבא שלי הוא איזה במאי.

הם חזרו לדבר לא מזמן.

נקווה שייצא מזה משהו.

(כי בדוגרי, כלום בעולם הזה לא עובד בלי פרוטקציות. או המון מזל. איזה חרא.)