וידוי מספר 1

כבר מעכשיו אני מרגיש את הפרפרים בבטן.

אני לא בטוח שהנשף זה הדבר הכי מתאים שיש לסיום לימודים.

זה יותר להיראות טוב, להשוויץ בעצמך, להשוויץ בכל מה שמסביבך, ופחות להיות מרוכז בדבר החשוב באמת - החברים שלך.

זה קטע מאוד מזוייף, אבל גם נחמד, המסיכות האלה של הכמה שעות עולות על הפנים, מסתירות את הפנימיות שלנו, אנחנו לא נחשפים באמת, מציגים את הדוגמנים שבתוכנו לערב אחד.

הפרידה הזו מזוייפת, אבל אין לי באמת הרבה מה להפסיד מצד אחד, אני לא חבר של כ"כ הרבה אנשים ככה שזה גם לא הכי משנה. אבל עדיין זה עצוב שהפרידה היא לא משהו אמיתי, אלא משהו זמני ומזוייף.

אני לא יודע אם אני מתאים לזה, כל האירוע האקסקלוסיבי הזה, הילדים בשכבה, הכל כל כך רחוק ממני.

איך אני אמצא את עצמי שם ?