3 חודשים. זה הזמן שלקח לי לחזור.
רק כדי להבין שכלום לא השתנה מאז הפעם האחרונה.
אני עדיין מחכה.
כלום לא קורה ואני עדיין מפחדת מדי לעשות משהו בעצמי, בקשר לכל דבר בחיים שלי.
כל פעם שאני חוזרת הבייתה אני מדמיינת מחדש איך הוא מחכה לי על המדרגות בכניסה לבניין או ליד הדלת
ואומר לי שהוא לא יכול לנשום יותר בלעדיי וברגע שהוא קלט את זה הוא היה חייב לראות אותי.
2 דברים ממש פאתטיים בעניין הזה, דבר ראשון, העובדה שאין שום "הוא" מסויים.
והדבר השני הוא שאני אף פעם לא אלמד לקח מאף אחת מממיליון פעמים או יותר שהתאכזבתי מחדש.
ראיתי היום סרט מעולה, קוראים לו "מדעי החלום" זה על איזה בחור אחד שלפעמים לא מצליח להבדיל
בין חלום למציאות, זה קורה לי לפעמים,
אני כ"כ שקועה בלחלום בהקיץ שכל פעם מחדש
אני מרגישה את ההתכווצות בבטן
כשאני קולטת שזה לא אמיתי.
יש מישהו. אני עדיין לא כ"כ בטוחה איזה מישהו הוא. אבל הדברים שהוא אומר ועושה, אני לא יודעת איך להסביר את זה.
זה כמו שפעם אחת דיברנו ופתאום הוא סיפר לי איזה סיפור ילדות כזה, שהיה ממש מביך ובסוף הוא הסתכל עליי במבוכה ואמר:"אני לא יודע למה סיפרתי לך את זה. אני ממש מובך עכשיו" ואיפשהו בפנים ידעתי שהוא יודע שאני מבינה אותו.
העניין הוא שכמה שאני כן בטוחה בעצמי ואוהבת את עצמי, אני נותנת לכל דבר קטן לשבור אותי,
לגרום לי להרגיש שאני לא מספיק טובה, יפה, חכמה או מצחיקה. אני חייבת להפסיק עם זה.
רק עוד 4 חודשים, פתאום הרגע שחיכיתי לו כ"כ הרבה זמן עוד שניה מגיע ואני כ"כ מפחדת ממנו,
פתאום אני קולטת שיהיו לי כ"כ הרבה דברים להתגעגע אליהם, הלילות בדירה עם כל הקורס,
הפאבים, השבתות עם המשמרת וסתם להיות מוקפת אנשים 24 שעות ביממה.
כבר התחלתי לעשות רשימה של דברים שאני חייבת לעשות:
# עגיל/קעקוע, אם עגיל אז חישוק כזה בשפה התחתונה בצד שמאל (כמה נדוש) ואם קעקוע אז עלה מסתלסל באמצע הגב
# להתחיל שוב לשחות, אמא שלי קנתה לי MP3 עמיד למים
# לקחת כדור שינה ולישון 24 שעות רצוף
# להתחיל לעבוד באיזשהו בית קפה שכונתי כזה בת"א שיש לו לקוחות קבועים שמזמינים את אותם דבריםואפילו לא רציך לשאול כדי לדעת מה הם רוצים.
# לטום לראות את אחותי הקטנה בניו ג'רסי ובאותה הזדמנות לקנות מלא בגדים ודיסקים
# לטוס לאנגליה, אפילו רק לשבוע, אם אני לא אמצא עם מי אז אפילו לבד...
# פסיכומטרי באפריל...):
# לעשות מנוי לעיתון ולפתוח כל בוקר עם עיתון וקפה
בסופ"ש האחרון גיליתי ששניהם כבר המשיכו הלאה, לשניהם כבר יש חברה ורק אני תקועה בעבר,
עדיין מדי פעם לפני השינה אני רואה הבזקים של כל מה שקרה בשנתיים האחרונות, כל הטעויות,
השטויות וכל האנשים שפגעתי בהם ופגעו בי,
כששום דבר מזה לא הוביל אותי למשהו אמיתי
חוץ מבחילה.
אני לא מפסיקה לתהות מה זה היה שהוא רצה להגיד לי שהוא שלח לי את ההודעה
"תבטיחי שתזכירי לי להסביר לך את הכל
כשאת פיקחת פור גאד סייק"
בדיוק שניה אחרי שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי אבל אנחנו בחיים לא נוכל להיות ביחד כי נצטער על זה.
ועכשיו הוא מכחיש הכל, בורח ממני וגורם לי לברוח ממנו, אולי סתם דמיינתי או שהוא לא התכוון.
כנראה שאני לא אדע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: