אני תקועה יותר מידי בעבר,

לא מצליחה לצאת מדברים שקרו פעם.

לא מצליחה להוציא את הראשון מהראש,

והנה, השני מתחתן מחר,

ועוד כמה פתאום חוזרים אליי,

פתאום אני רואה אותם במקומות הכי לא צפויים..

העבר יותר מידי דבוק אליי,

לא מצליחה לחיות יותר מידי את ההווה.

אני בצבא,

ואפילו זה לא נקלט לי לפעמים,

מסתכלת שוב על המדים שתלויים על הארון בשביל להבין את זה.

תקועה בילדות!? לא נראה לי..

נראה לי פשוט שיש יותר מידי דברים שאני מתגעגעת אליהם בעבר.

אם זה החברים, החברות, והדברים שהיו לי פעם.

האופציות שהיו לי פעם.

החופש שהיה לי פעם.

אז כן, אני לא בבסיס סגור בסוף העולם,

אני ממש במרכז הארץ,

אבל כל שבוע , לחזור לשם,

לחזור לשיגרה הזאת,

של לימודים, ושינה, לימודים ושינה..

חשבתי שצבא יהיה אחרת.

באתי לצבא בשביל מטרה אחרת.

אני מקווה שזה ישתנה בקרוב,

ושהחפיפה הזאת כבר תסתיים, כי נמאס לי כבר ללמוד.

יצאתי היום עם חברות,

חברות שלא ראיתי די הרבה זמן,

כל אחת עסוקה בשלה,

נמצאת בחור שלה..

קצת קשה לי עם הנתק הזה.

כי רוב החברות מהבסיס לא גרות באיזור שלי.

הגדעתי להחלטה,

החלטה שקשה כרגע לממש כי אין כסף.

אבל אני חייבת, פשוט חייבת,

לגור לבד.

אני יודעת שזה ישנה אותי,

ויתחיל לי פרק חדש בחיים..

אבל איך עושים את זה?!

איך לוקחים את הכל ופשוט עוזבים?

כנראה שעד שאני לא יעשה את זה,

אני לא אדע.

ושוב הבוקר, אותו הריח בדיוק
שלך לידי, שלי לידך
פוקחת עיניים, הכל באותו המקום
אתה שאיתי, אני שאיתך
וזה מה שרציתי?
אני לא בטוחה...
אני עדיין אוהבת
אני חושבת...

והרגשתי כמו לילה
עטופה בסודות
השמיים כהים מלמעלה
ואני מצליחה לא לראות
שאתה זה כל מה שחסר לי
טיפשה שכמותי מכורה לאי אפשר
אהבה אסורה שתקועה בי
גומרת לי את היום ומחר
תקשיב לי!
זה הכל בגלל שאני לא בטוחה
אני עדיין אוהבת
אני חושבת...

אני חושבת שאני
שאני צריכה
לקחת סיכון ולהיות בטוחה
אני עדיין חושבת
על מישהו אחר
באמת שניסיתי
אבל זה לא עובר.

למרות כל מה שאומרים,

זה לא עוזר.

אני לא מפסיקה לחשוב עליו,

על כל הרגעים שלנו,

על כל התוכניות שלנו לעתיד.

אני יודעת שזה לא אמור להיות ככה.

כולם אומרים לי- תפסיקי לחשוב עליו,

אתם כבר לא תיהיו ביחד,

אבל אני.. לא יעזור כל מה שאומרים,

אני עדיין אוהבת.

זה מציק לי,

אני לא רוצה לאהוב אותו,

אני רוצה לעבור הלאה,

למצוא מישהו אחר,

למצוא אהבה אחרת.

אבל לא,

זה תקוע בי.

הוא תקוע לי בראש.

כל כך שונים, ועם זאת כל כך משלימים אחד את השני.

אני יודעת שלא נחזור להיות ביחד,

כי אין טעם, זה הרי יתפרק שוב.

אבל עדיין..

כל שיר מזכיר לי אותו מחדש,

כל מילה או משפט מזכיר לי אותו,

כל הדיבורים עכשיו עם חברות על העתיד,

העתיד, שהיה מתוכנן לי ולו.

אני עדיין אוהבת.

חייבת איכשהוא להתנתק ממנו לגמרי.

כן, אתה יכול עכשיו להיות גאה בעצמך,

נתקעת לי חזק בראש, ובלב.

תעשה עם הפוסט הזה מה שאתה רוצה,

אני הייתי חייבת לפרוק.