אני תקועה יותר מידי בעבר,

לא מצליחה לצאת מדברים שקרו פעם.

לא מצליחה להוציא את הראשון מהראש,

והנה, השני מתחתן מחר,

ועוד כמה פתאום חוזרים אליי,

פתאום אני רואה אותם במקומות הכי לא צפויים..

העבר יותר מידי דבוק אליי,

לא מצליחה לחיות יותר מידי את ההווה.

אני בצבא,

ואפילו זה לא נקלט לי לפעמים,

מסתכלת שוב על המדים שתלויים על הארון בשביל להבין את זה.

תקועה בילדות!? לא נראה לי..

נראה לי פשוט שיש יותר מידי דברים שאני מתגעגעת אליהם בעבר.

אם זה החברים, החברות, והדברים שהיו לי פעם.

האופציות שהיו לי פעם.

החופש שהיה לי פעם.

אז כן, אני לא בבסיס סגור בסוף העולם,

אני ממש במרכז הארץ,

אבל כל שבוע , לחזור לשם,

לחזור לשיגרה הזאת,

של לימודים, ושינה, לימודים ושינה..

חשבתי שצבא יהיה אחרת.

באתי לצבא בשביל מטרה אחרת.

אני מקווה שזה ישתנה בקרוב,

ושהחפיפה הזאת כבר תסתיים, כי נמאס לי כבר ללמוד.

יצאתי היום עם חברות,

חברות שלא ראיתי די הרבה זמן,

כל אחת עסוקה בשלה,

נמצאת בחור שלה..

קצת קשה לי עם הנתק הזה.

כי רוב החברות מהבסיס לא גרות באיזור שלי.

הגדעתי להחלטה,

החלטה שקשה כרגע לממש כי אין כסף.

אבל אני חייבת, פשוט חייבת,

לגור לבד.

אני יודעת שזה ישנה אותי,

ויתחיל לי פרק חדש בחיים..

אבל איך עושים את זה?!

איך לוקחים את הכל ופשוט עוזבים?

כנראה שעד שאני לא יעשה את זה,

אני לא אדע.