The one & lonley

לקבור את הילד,

זה שתאכילי אותו ראשון -

גם כשאת גוועת ברעב.

שתדאגי שלא קר לו -

ותביאי לו את מעילך החם.

הוא מי שיעמוד לפנייך בסדר עדיפויות.

זה, שכל לילה, לפני השינה -

תכסי אותו ותתני לו נשיקה, עד שמספיק.

זה שגדל לך בידיים בלי שתשימי לב,

ופסע בצעדים קטנים וקצת גדולים -

אל החיים האמיתיים.

זה ששם לראשונה את הילקוט על גבו,

והלך לכיתה א'.

אותו אחד שסיים תיכון,

אפילו בהצטיינות.

זה שעלה על מדים ירוקים,

והתקבל ליחידה צבאית קרבית מובחרת,

הוא זה שמתחת לאדמה הטרייה עכשיו.

זה שבכו והספידו ללא הרף,

זה שלא יחזור עוד לעולם.

לקבור את הבן,

בתוך האדמה,

שם נמצאים החיים שלך,

ביחד איתו.

ואת,

עם האלבום בידך,

מעלה זכרונות,

כמעט לשווא.

לזכרו של סמל יונתן עברון ז"ל.

[העלתי את זה לכאן בעבר, אבל זה מתאים להיום, יותר מתמיד]