אז ככה.
היום הייתי בכנסת. חלק מהעבודות שהחברה בה אני עובדת, הן להקליט את ועדות הכנסת לצורך תמלול לפרוטוקולים.
משעמם? מאוד.
מציק? מאוד.
ידעתי שהם ילדותיים, אבל לא עד כדי כך.
דוגמה:
ישיבת ועדה בכנסת.
מ"ס משתתפים - בערך 15, לא כולם ח"כים. אחד שולח SMSים בזמן הישיבה, אחד ממלא כל מיני טפסים, שניים מדברים על איך שאחד מתפרץ רק בגלל שהוא רוסי.. אבל השיא היה דו-שיח אחד ספציפי.
אתמול במעריב, התפרסם ציטוט של יו"ר ועדת הקליטה, על כך שלא צריך לאפשר למסוממים ושיכורים לעלות לארץ. כוונתה לא היתה זו, אלא שאם ניתן היה לזהות אותם מראש כאלכוהוליסטים או מכורים לסמים, ניתן ורצוי היה לסייע להם בטרם או מיד לאחר הגיעם לארץ.
אבל, כידוע, הרבה אנשים מסתמכים על מה שהם קוראים בעיתון. אחד מיושבי הועדה, פשוט התחיל לצעוק עליה, שהיא לא בסדר. אני לא זוכרת את מילותיו המדוייקות (מה גם זה לא חשוב במיוחד). אבל זה הגיע למצב של
"אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה"
"יופי"
"אם לא תדבר כיאות אני אוציא אותך מהישיבה"
"אני לא אצא!"
"אני אוציא אותך בכוח"
מה זה פה??? כיתה ד'???
אלה נבחרי העם שלנו.
עסוקים בהיעלבויות ומשחקי כוח שלא יאים אפילו לילדים בכיתה גבוהה מכיתה ו'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
