אתמול אחרי הטיול נסעתי לקיש, כי לא היה לי כוח לנסוע עד הבית.

אח"כ נסענו לת"א, ביקרנו את טיפטיפ ואת הגיZ ואת גרגמל.

כשקיש אמרה לי שהיא עייפה מדי, חתכנו והלכנו הביתה.

התעוררתי היום בבוקר, מאוד מוקדם.. בסביבות 5 בגלל חלום.

(פעם שנייה בחיים שלי שהתעוררתי בגלל חלום! הפעם הראשונה היתה לפני שנה כמעט, ואם אני זוכרת נכון, זה היה גם לפני שהיה לי בלוג...)

בחלום אני כבר גרה לבד, עם קיש. לילה בחוץ וחושך היסטרי בדירה.

מוקדם מאוד בבוקר, ואני רק הגעתי הביתה שעה לפני כן.

צלצול בדלת.

משום מה אני יודעת מי זה עוד לפני שאני מסתכלת בחור של הדלת, ואני פותחת לו את הדלת.

הנמוך (קיש, אם תחשבי טוב תביני על מי אני מדברת).

מה הוא עשה שם בשעה כזאת של הבוקר, אני באמת לא יודעת.

הוא נכנס לדירה ומתיישב בסלון.

אני מתיישבת בספה ליד (לא לידו), ובוהה בחושך.

הוא מדבר, ואני לא ממש מקשיבה לו כי אני רוצה ללכת לישון ולא מבינה כל כך מה הוא עושה שם.

ואז פתאום הוא מופיע לידי (כי ככה זה בחלומות... דברים משתנים פתאום). אני לא סגורה מה הלך שם, אני רק זוכרת את ההרגשה - מין הרגשה כזו של פחד מטורף וחוסר אונים.

ואז צעקתי, וקיש באה בריצה ודחפה אותו הצידה ככה שהוא עף לפינה ונשאר שם מפוחד (היא צעקה עליו שלא יעיז לזוז).

ואני יושבת שם על קצה הספה, בוכייה ושבורה.

התעוררתי עם הבכי מהדהד לי בזיכרון.

אני ממש לא מבינה את החלום הזה, אבל הוא הפחיד אותי נורא.

ההרגשה הכללית שהתעוררתי איתה היתה מזעזעת! אמנם חזרתי לישון, אבל לא הצלחתי להתנער מההרגשה הזו כבר כל היום...

אני זוכרת את כל זה רק כי קישקשתא העירה אותי...

זה התחיל מהיום הראשון בבי"ס, שאני מגיעה לבריכת שחייה ואני לא מוצאת את הכיתה שלי. כל המורים אומרים לי שהשיעור לא בבריכה, ושאני צריכה לבדוק איפה השיעור. אז אני מתקשרת (כי כמובן שיש לי פלאפון...) למישהי שלא היתה חברה שלי כבר מכיתה ח'.

אבל לא היא עונה לי לטלפון, והוא אומר לי "לא זו לא נטע. נטע לא יכולה לדבר עכשיו כי אני מזיין אותה" ואני לא מבינה מה הוא אומר לי ואז אחרי כמה דקות היא עונה לי לטלפון ואומרת לי "לא, זה בסדר, הוא רק מתאמן בשביל אחר כך..."

אז אני שואלת אותה איפה השיעור אז היא אומרת לי שאין שיעור ביום הראשון לבי"ס אלא יש התכנסות אז אני שואלת אותה "איפה? בזה של השמה?" אז היא אומרת לי כן.

ואז היא שואלת אותי "איפה את? לא רואים אותך, לא שומעים ממך.. שנים שלא דיברנו" אז אני אומרת לה שזו אשמתה כי היא זו שעזבה את המושב...

ואז פתאום יורד גשם זלעפות ואני צריכה להגיע לאופנוע שלי שלא נמצא לידי אבל יש איתי מישו עם מיני מיינור מוזרה כזו שלא נוסעת כשיש הרבה גשם אז דרך כל הנהרות שהגשם יצר אני דוחפת את המיני מיינור עד שמגיעים לאיזו חומה עם מדרגות ואנחנו מרימים את המיני מיינור ואיך שמגיעים למעלה המדרגות - מישו בא וצועק לנו שביטלו את הלימודים בגלל הגשם...

ואני מסתכלת עליו ואומרת לו "כוס אמק, לא יכולת להגיד את זה לפני חצי שעה כשעוד היינו למטה?? אתה יודע מה זה להרים מיני מיינור???"

ולכל אורך החלום אני גם חולמת שאמא שלי מעירה אותי כל הזמן עם שאלות, ועם שקית עם בגט ביד...

מה זה אומר???

מגיע היום של הדיון. (ביום שלישי הקרוב... יש לי דיון בבית משפט בתביעה נגד הדביל שנכנס בי בפברואר לפני שנה...)

אני נכנסת לבית המשפט.

עכשיו... זה לא נראה כמו שבתי משפט נראים בד"כ בחלומות (כמו בתי משפט בסרטים אמריקקים - המתרגם), אלא יותר כמו אודיטוריום של אוניברסיטה.

העו"ד שלי מגיש לי כרטיס, ואומר לי - 'זה המקום שלך, שבי שם עד שיקראו לך'. אז אני יושבת, מחכה בסבלנות, כשפתאום ניגשת אליי בחורה עם קלסר ענק, ושואלת אותי מה השם שלי ואם הבאתי את כל המסמכים.

אני אומרת לה כן, ומתחילה להגיש לה כל מיני מסמכים, כשפתאום היא שואלת אותי "תמונות פספורט, הבאת?" ואני חושבת לעצמי "שיט!"

אני מתחילה לחפש ולחפש, להפוך את התיק שלי, לרוקן את הארנק שלי, כי תמיד יש לי תמונות פספורט בארנק, אבל משום מה - לא היו שם!

אני אומרת לה "אני צריכה ללכת רגע הביתה להביא שתי תמונות"

(לפני שאני שוכחת - הן צריכות להיות זהות... אסור להביא שתי תמונות פספורט שונות!)

פתאום אני בבית (כמו שבד"כ קורה בחלומות), מחפשת תמונות פספורט כמו שלא חיפשתי בחיים שלי (כי כמובן, בחלום אין כזה דבר חנויות  צילום... ), עד שלבסוף אני מתייאשת וחוזרת לבית משפט כדי לנסות לשכנע אותה לתת לי הארכה על התמונות פספורט..

אבל היא לא עושה את זה.

היא מסתכלת עליי ואומרת לי "אין תמונות - אין תביעה"

יענו - הלך הכל לפח.

אני יוצאת מהבית משפט, כולי בדמעות, כשפתאום אני נזכרת במייק (הבחור שצריך לבוא להעיד לטובתי)! ושהוא גם ככה  מאחר ללימודים, ועכשיו כשיצאתי בלי לחפש אותו אפילו, הוא יישב שם ויחכה למשפט שבחיים לא יגיע!

ואז בדיוק התעוררתי...