הזוי.

יום שכזה שבורח ממני

אחרי לילה חסר שינה.

לאות שכזו תופסת אותי

אך העיניים לא נסגרות

המוח לא נרדם

ואין מנוס

מכל אותן פיסות קטנות

של מחשבות מבולבלות

שלא יודעות איכה הן הולכות.

השינה כל כך רחוקה

והשרירים זועקים, קוראים לה בשמה

שתבוא!

והיא בשלה.

אז דקה נמסה בתוך דקה אחרת

שעה בתוך זו הבאה בעקבותיה..

יום שכזה שעבר בעצלתיים

מבלי שום קורות

מבלי שום הרפתקאות.

עוד יום בו שום דבר לא השתנה.

עוד יום בו שום דבר לא התדרדר.