אז ככה.

ליוינו את הכלה למקווה.

המקווה היה באשקלון.

בניגוד למחשבותינו, היה שם מאוד מאוד נקי, מאוד מסודר, והבלנית לא הציקה לכלה עם כל מיני בקשות מוזרות כמו "תסדרי גבות לפני שאת באה" או "תסרקי את השערות למטה אחרי שאת מסיימת את 7 הטבילות" (כן, כן. גם את זה הן מבקשות לפעמים. כל בלנית והקטע שלה)

היא נכנסה לטבול. אנחנו חיכינו בחדר ההמתנה.

כשהיא יצאה זרקנו עליה סוכריות.

וזהו.

בזה נגמרה חווית המקווה שלי.

לא שינה את דעתי על כל העניין.