| |
Plonter, New and Improved - BETA Version |
כינוי:
הפלונטר בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2003
אתמול כעסתי.. היום אני משועשעת!
יום שני בערב.
כרגיל - אני מסיימת 3 שעות מפרכות של סטטיסטיקה, ונוסעת לרעננה למפגש אופנוענים.
כרגיל - אני מגיעה לשם הרבה לפני כולם, כי זה מתחיל ב10 בערך, ואני מגיעה לשם ב9 וחצי.
כרגיל - אני מדברת בטלפון עד שמתחילים האנשים להגיע. (הפעם זה היה עם הבחור החדש...  )
ואז מתחילים העניינים. קישקשתא מגיעה, ומספרת לי שהבמאי (שבקרוב ינושל מתפקידו, בתקווה) הציק לה בטלפון בנוגע לטרמפ, ואם לא טרמפ להגיע אז לפחות טרמפ לחזור. היא לא כל כך רצתה, אבל יצא לה כזה גמגום שנשמע כמו כן. (זה פשוט חשוב לסוף)
אני חשבתי שהוא כבר לא יגיע, אבל אז.. נפתחה הדלת והוא הגיע. אז התעלמתי. הוא טרח, עשה את הסיבוב ואמר שלום לכולם.
בסוף ניגש אלי. "הנה, מדברת.. לא מסתכלת.. לא בכבוד שלה להגיד לי שלום" ואז הפסקתי את השיחה שלי ואמרתי לו "נכון, לא בכבוד שלי להגיד לך שלום. אפילו מזל טוב בפורום ביחד עם כולם לא יכולת לשים יא חרא?" אז הוא מסתכל עלי חצי מבוהל ואומר "כמה זמן את מכירה אותי? אני לא שם כאלה הודעות לאפחד" אז אמרתי לו "לא אכפת לי מי זה האחרים. יכולת לפחות להגיד לי מזל טוב" ואז הוא חייך ואמר מזל טוב ונישק על הלחי. אחרי זה רציתי להתקשר לחתול ולחתולה, כדי שירגיעו אותי קצת (אגב, תודה לשניכם! חיבוק גדול! מייד!), אז יצאתי החוצה. אני קמתי בדיוק כשהוא הצליח לנווט את דרכו לשבת ליד הלבנה (שבמקרה גם עובדת איתי). אז הוא שאל אותה "מה.. אני מתיישב קרוב אז היא מתרחקת?" היא לא ענתה לו.
בקיצור.. היתה די התעלמות עד סוף הערב. כשנסעתי הביתה - הוא יצא גם החוצה. כבר הייתי עם הקסדה. הוא אמר "ככה? בלי להגיד שלום?" אז אמרתי לו "הנה. שלום" אז הוא הסתכל, אז אמרתי לו "מה.. אני אמורה להוריד את הקסדה? לא נראה לי.."
נסעתי הביתה.
היום, מספרת לי קישקשתא, שהיא אכן לקחה אותו הביתה, ושהוא התחיל לתחקר אותה -
במאי - "יש לי שאלה אישית, עד כמה פלונטר כועסת עלי"?
קישקשתא = "אני לא מתערבת, אבל ברור לך איפה אני עומדת בכל זה...."
ואז אחרי דקה "אבל היא ממש כועסת, נכון?........ מה הסיכוי שהיא תסלח לי?"
אז אני... אני משועשעת היום, ותכף אני הולכת להתקשר לבחור החדש, לשאול אותו מה שלומו, ולהכין את עצמי נפשית לשעתיים הסטוריה.
אגב, אני מאוד רוצה להודות לקישקשתא, שניסתה להגיד לו לא לטרמפ הביתה, ולגרגמל, שעשה סיבוב ברגל כשהוא הגיע עם קישקשתא, כי היא אמרה לבמאי שהיא לא מגיעה מת"א והיא לא רצתה להיתפס בשקר... ולחתולים, שמצליחים להרגיע אותי בכל מצב.
אתם מקסימים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
